למדו את ילדכם לצחוק על עצמו
ללמוד לקחת בדיחה, לספר בדיחה טובה ולצחוק על עצמך הם כולם חלק מבגרות רגשית. חוש הומור טוב עוזר לתת לילדים את הכוח שהם צריכים כדי לעבור את העליות והמורדות של בית הספר היסודי, כמו גם תקופות אחרות בחייהם.
האמת היא שככל שילדים ילמדו מהר יותר לצחוק על עצמם, כך ייטב. ילד שיודע לקחת בדיחה, שמבין את המשמעות המילולית והפיגורטיבית של הדברים, בדרך כלל בטוח יותר בעצמו, ויותר אסרטיבי ואמיץ - שתי תכונות טובות מאוד.
חוש הומור לא רק יכין אותם לנהל חיים בוגרים מספקים, מספקים ובסופו של דבר מאושרים יותר, אלא יכול גם להפוך למעין שכבת הגנה כאשר הם מתמודדים עם מצבים מסובכים כשהם גדלים.
היכולת לצחוק על עצמו לא גורמת לילד להיות חסין מפני אירועים חמורים יותר ובעיות עם אלימות בין אישית כמו בריונות, שבדרך כלל איננה בדיחה. הילד צריך להבין בבירור כי לצחוק על עצמו אינו תשובה ברורה לקורבנות ולניסיון התעללות מצד אחרים.
למידה לצחוק על עצמם היא סימן לאינטליגנציה רגשית, איזון ובגרות, שכן היא מעניקה לילד ביטחון וביטחון. זהו כלי יעיל להתמודדות עם כמה מקרים של בריונות.
חשוב לזכור שבמקרה אפשרי של בריונות או התעללות בבית הספר, כאשר ילד נראה בטוח בעצמו, הבריון בדרך כלל ייסוג. ואם בכל זאת מנסים, אז זה אומר שהילד יודע להגן על עצמו, יודע לבקש עזרה, יודע את זכויותיו ועוד.
צריך לחיות את החיים בהומור
חיי היומיום של כולם, במיוחד של הילדים, מציגים מציאויות וחוויות רבות. בכל בוקר עלינו להתמודד עם החיים בכנות ולהתמודד עם מצבים מביכים. אנחנו רוצים להגיע לסוף היום בתחושת סיפוק כמה שיותר. אחד הכלים היעילים ביותר שאנו מסתמכים עליהם כדי להשיג זאת הוא חוש הומור.
במקרים רבים, אמירת האמת ללא הומור ותוך כדי חיפוש לפגוע ברגשות בסופו של דבר נשמעת קשה ויכולה לפגוע בהערכה העצמית השברירית של הילד, או ביחסים הבינאישיים העתידיים שלו; משהו שקורה מדי פעם.
אחד המפתחות שיכולים לעזור לפתור כל חוסר הערכה עצמית טמון בגילוי שכולנו בני אדם ולכן אנו עושים טעויות.
אפשר גם לצחוק על הכישלונות של עצמו כדי ללמוד מהם. אחת הדרכים להשיג זאת היא באמצעות משחק. משחק הוא דרך טבעית יותר ללמידה והוא דרך נפלאה לעודד את הסקרנות הטבעית, היצירתיות והאומץ שלהם.
בפינלנד, שם הם מתהדרים במערכת חינוך עם התוצאות הטובות בעולם, הבנים והבנות לא עושים דבר מלבד לשחק עד גיל שבע.
לצחוק על עצמך משפר את ההערכה העצמית
כלי חיוני להתמודדות עם מצבי חיים רבים הוא חוש הומור, שעוזר לנו לשפר את ההערכה העצמית שלנו, כלומר את הקשר בין תפיסת העצמי האמיתית והאידיאלית שלנו. כאשר יש הבדל גדול בין שני אלה, זה סימן להערכה עצמית נמוכה.
חוש הומור גורם לפער בין שני אלה להיעלם. בשלב זה, הילד מסוגל לצחוק על הפגמים שלו, הניתוקים שלהם וכל מכשול בין דברים רבים. הילד כבר לא מבקש הכרה מאחרים כדי להרגיש טוב עם עצמו ומקבל את עצמו בדיוק כפי שהם.
האם מצב זה של בגרות רגשית חייב את עצמו רק בכך שפיתח חוש הומור נהדר החל בילדות? כדי לענות על כך תצטרך לשקול כישורים חברתיים אחרים כמו, למשל, ללמוד לומר "מספיק".
בסביבת בית ספר נוצרים מצבים כמו בריונות, שבהם הומור הוא שני לאהבה עצמית, והגבול בין בדיחה בריאה לתוקפנות הוא דק. איך נבדיל ביניהם? כי בדיחה יכולה להיחשב לבדיחה רק אם כולם מעורבים בה ואף אחד לא נפגע. אם זה לא המקרה, אז אנחנו כבר לא מדברים על הומור חיובי, אלא להיפך.
בימינו נפוצים יותר מקרים של בריונות בכיתה. אם בריונות בבית הספר הייתה עניין של בדיחות פשוטות, המצב יכול היה לפתור את עצמו עם אישיות חזקה.
אולם, אין זה המקרה. ההטרדות המתרחשות בימינו גורמות לכך שהנפגע נתון ללחץ ואלימות למשך תקופה ממושכת, דבר הגורם להשפעה שלילית משמעותית על חייו. זה יהיה נועז מאוד לטעון שבעלי אישיות חזקה תפחית את ההשפעה של בריונות.
