עקרון העונג: הבנת התנהגות ילדים
הגעתו של ילד היא חוויה משמחת ביותר. הקטנים מלמדים אותנו את האהבה הטהורה ביותר ואת התמימות האופיינית לגילם הצעיר. עם זאת, הם גם מציבים אתגרים רבים, במיוחד בכל הנוגע להצבת גבולות. אם לא נבין איך הנפש שלהם עובדת, נוכל לפרש את ההתנהגות שלהם בצורה לא נכונה. לכן אנחנו הולכים לדבר על עקרון העונג.
מושג זה, הנגזר מהפסיכואנליזה, שולט בהתנהגותם של ילדים במהלך שנותיהם הראשונות. לכן, הידיעה ממה היא מורכבת יכולה לעזור לנו להבין איך ילדים חושבים ומרגישים. לבסוף, כדי שנוכל להנחות אותם כראוי במהלך הגדילה שלהם, עלינו להיות מסוגלים לשים את עצמנו בנעליים שלהם.
מהו עקרון העונג?
עקרון העונג מוגדר בתיאוריה הפסיכואנליטית, ונטבע על ידי ד"ר זיגמונד פרויד המפורסם. זהו אחד התהליכים הנפשיים העיקריים המלווים ומניעים אותנו במהלך השנים הראשונות שלנו.
זה מורכב, בפשטות, מחיפוש עונג וסיפוק מיידי של רצונות. לכן, הילד פועל מתוך דחף במטרה היחידה להשיג את מה שנותן לו הנאה, ולהימנע ממה שיוצר אי-נחת.
הם אינם מסוגלים לדחות סיפוקים ואינם שוקלים את ההשלכות ארוכות הטווח. וכמו כן, הם לא יכולים לסבול כל אי נחת או אי נוחות. הילד אינו מבין או מקבל מגבלות, כי הוא מרגיש כל יכול ונשלט על ידי הדחף שלו.
תהליך טבעי
זה טבעי לחלוטין בשנים הראשונות לחיים. תינוקות בוכים כי הם רעבים, קרים, מפחדים, כואבים או מרגישים אי נוחות, כי הם לא יכולים לעשות שום דבר אחר. אלה הטוענים שקטנים מנסים לתמרן מבוגרים בבכי שלהם מייעדים להם תהליך חשיבה מורכב שהם עדיין לא יכולים לבצע.
אם הקטן שלך בוכה כשאתה לא מחזיק אותם, הם לא מנסים לסחוט אותך רגשית. הם פשוט מביעים את אי הנוחות שלהם. זה בטבעם להימנע מהתחושות הלא נעימות הללו. הם עדיין לא מסוגלים להבין שאתה לא יכול להחזיק אותם כי יש לך משהו אחר לעשות.
הבנת עקרון ההנאה וכיצד הוא פועל אצל ילדים צעירים יכולה לעזור לנו לא לקחת את ההתנהגויות שלהם באופן אישי. מידע זה יכול להיות מועיל במיוחד כאשר ילדים מגיעים לגיל שנתיים, והתקפי זעם מתחילים להתלקח.
הישארו רגועים, נשמו ונסו לשים את עצמכם ברמה שלהם כדי להבין. הילד שלך לא מנסה להתגרות בך, לשחק איתך או לעצבן אותך. פשוט אין להם עדיין את הכלים האישיים לסבול תסכול, לקבל לא כתשובה ולדחות את רצונותיהם.
הם מתחילים לגלות את מגבלות העולם, שעומדות בסתירה לחלוטין לתפיסת האומניפוטנטיות שלהם. היו סבלניים בזמן שהם מבינים שלפעמים צריך לחכות, שלא הכל אפשרי. עזרו להם ללמוד לנהל את אי הנוחות הזו.
מעבר למציאות
בעוד שעיקרון ההנאה דומיננטי בשלב הראשון של החיים, ילדים קטנים חייבים לשנות בהדרגה את נקודת המבט שלהם. וזה בא יד ביד עם עקרון המציאות.
בהקשר זה, עליהם לזנוח את הרעיון שהם במרכז העולם, ושרצונותיהם הם פקודות. עליהם ללמוד לצמצם את הדחפים שלהם, לדחות ולסבול לפעמים אי נוחות מסוימת. במילים אחרות, עליהם ללמוד להסתגל לעולם האמיתי.
במהלך תהליך זה, הם מתחילים לתפוס את עצמם כיצורים אינדיבידואלים, נפרדים מהוריהם. הם מתחילים לחקור את העולם ולבסס מערכות יחסים אחרות. ובמידה מסוימת, הם מתחילים לקחת על עצמם מידה קטנה של אחריות שתגדל ככל שהם מתקרבים לגיל ההתבגרות.
כהורים, חשוב להבין וללוות את התהליך שלהם. אל תנסו לדרוש מהקטנים שלכם יכולות שעדיין אין להם. כמו כן, אל תצפו שהם יבינו ויקבלו ברצון ביום הראשון שאתם צריכים לעזוב את הפארק. הם צריכים להרגיש תסכול כדי ללמוד איך לסבול את זה.
עם זאת, אל תמנע מהם גם את החוויות הללו. אם אתה ממשיך לתת להם הכל, לספק את כל הרצונות שלהם מיד כמו כשהם היו תינוקות, אתה לא נותן להם לגדול. המעבר למציאות הכרחי. אתה חייב לאפשר לזה לקרות ולהיות המדריך שלהם.
