ילדים חסרי מנוחה לעומת ילדים היפראקטיביים
ילדים חסרי מנוחה או ילדים היפראקטיביים? ללא ספק, אם ילדכם מלא באנרגיה ואף פעם לא יושב בשקט, שאלתם את עצמכם את השאלה הזו. במציאות, זה משהו שמדאיג אותנו כהורים, במיוחד כשילדים מתחילים ללמוד ואנו מקבלים תלונות ממורים כי הם כל כך חסרי מנוחה.
מדי יום, יותר ויותר ילדים קטנים מאובחנים כהיפראקטיביים. בגיל צעיר, קשה מאוד לבצע אבחנה שעלולה לסמן ילדים למשך שארית חייהם.
לכן, חשוב להיות זהירים מאוד. כמובן, זה נכון שחלק מהילדים האלה עשויים להיות ממש היפראקטיביים. עם זאת, ישנם גם רבים מהם שפשוט יש להם הרבה מאוד אנרגיה וצריך לזוז.
ילדים חסרי מנוחה לעומת ילדים היפראקטיביים
בהזדמנויות רבות, כהורים, אנו רואים שילדינו, כבר מגיל צעיר, מתקשים לשבת בשקט. הם מאוד דינמיים ואוהבים לחקור ולגלות דברים חדשים. כתוצאה מכך, הם מבלים מעט מאוד זמן בישיבה.
כשהילדים האלה הולכים לבית הספר, הדבר הראשון שהמורה אומרת הוא: "הוא ילד ממש פעיל, יכול להיות שיש לו ADHD (הפרעת קשב וריכוז). אנחנו הולכים להפנות אותו למומחה..."
אבל האם זה באמת הוגן לומר שילד בן 3 שזה עתה התחיל לגן הוא היפראקטיבי? אנחנו לא חושבים כך. ישנם מומחים רבים הטוענים שילדים לא צריכים לקבל אבחנה של ADHD לפחות עד כיתה ב' (בסביבות גיל 7 או 8). זה הזמן שבו ההערכה שלהם יכולה להתחיל.
אם נתייג ילדים כהיפראקטיביים מהתקופה שהם צעירים מאוד, זה יעקוב אחריהם לאורך כל חייהם האקדמיים. מה שכן, זה יכול להשפיע על ההערכה העצמית והאישיות שלהם בצורה שלילית. אולי רבים מהילדים האלה פשוט צריכים להתנסות, לגעת, לזוז וכו'.
כל ילד הוא שונה
תמיד יהיו ילדים שיש להם צורך מתמיד לזוז. אבל זה לא אומר בהכרח שהם היפראקטיביים. כיום, יש נטייה גדולה לסמן ילדים בשלב מוקדם ולרשום תרופות מיד.
כל ילד הוא שונה, ובדרך כלל אנחנו דואגים רק כשההתנהגות שלו מתחילה לגרום לבעיות. יש ילדים שקשה להם להתייחס לאחרים אבל הם חיים עם האף בספר... ויש ילדים אחרים שיש להם קשיי למידה אבל אף פעם לא עושים בעיות בכיתה.
בשני המקרים הללו, ברור שלילדים האלה יש בעיות רגשיות, אבל אנחנו מהססים לתייג אותם. עם זאת, כאשר ילדים מתקשים לשבת בשקט, או בעלי מאפיינים הגורמים לבעיות בכיתה, יש סיכוי גבוה יותר שהם יסומנו בטרם עת.
יתרה מכך, בהזדמנויות רבות ילדים מתחילים לקבל טיפול תרופתי עוד לפני שהם מקבלים אבחנה מהימנה. בקיצור, זה בגלל שזה גורם להם להתנהג טוב יותר בכיתה.
ילדים חסרי מנוחה לעומת ילדים היפראקטיביים: פתרונות
להלן, ברצוננו להציע כמה פתרונות שתוכל לזכור כשזה מגיע למניעת תיוג של ילדים קטנים כילדים היפראקטיביים.
תשומת לב לגיוון בבית הספר
לא כל הילדים זהים, ואין סיבה שתהיה בעיה. מנקודת מבט זו, חשוב לציין את הצורך שילדים קטנים צריכים לגעת, לזוז ולהתנסות עם הידיים שלהם. זה עוזר לנו להבין כמה קשה להם לשבת בשקט לפרקי זמן ארוכים. יתרה מכך, אם בתי ספר מייחסים חשיבות לגיוון, אז עליהם לקחת זאת בחשבון.
טיפול תרופתי
מנקודת מבט פיזיולוגית, יש לנו תרופה שעוזרת לילדים אלו לשלוט בדחפים שלהם. עם זאת, לעתים קרובות אנו מטפלים במקרים שאינם כוללים הפרעת קשב וריכוז. חשוב להיזהר ולחכות למומחה שיבצע הערכה בזמן המתאים.
החשיבות של תשומת לב פסיכולוגית
יש יותר ויותר משפחות ואנשי חינוך המבקשים טיפול באי שקט, תוך התחשבות בכך שיכול להיות לו מקור וטיפול פסיכולוגי. כמה סיבות עשויות לכלול את הדברים הבאים:
- חוסר בגירויים המקלים על הקשר בין הורה לילד בגיל צעיר.
- עודף של גירויים מלאכותיים, כגון טלוויזיה, טלפונים סלולריים, משחקי וידאו, טאבלטים וכו'.
אכילה בריאה
תזונאים רבים ציינו כי עודף של סוכרים מזוקקים ותוספים כימיים עלול לגרום לעוררות אצל ילדים.
לטפל בצרכים שלהם
עלינו לזכור את האופי האישי, הצרכים והרצונות של כל ילד. וכמובן, עלינו לקבוע גבולות ונורמות מסוימות, מבלי להיות קפדניים מדי.
בבית נוכל לעבוד עם ילדים על פעילויות הקשורות למגע... נגיעה במים, בוץ, צבע ועוד. מה גם שנוכל להקים אזור בו הילדים יכולים לשרוף אנרגיה בתנועה, קפיצה וריצה.
להקל על ביטוי הרגשות שלהם
תנו לילדים לבטא את רגשותיהם ולספר לכם איך הם מרגישים. מה שכן, תן להם הרבה חיבוקים וחיבה.
מסקנות לגבי ילדים חסרי מנוחה לעומת ילדים היפראקטיביים
כפי שאתה יכול לראות, זה נושא עדין. ישנם ילדים המקבלים אבחנה ותרופות להפרעות קשב וריכוז שאין להם למעשה הפרעה זו. מה גם שתיוג ילדים בגיל כל כך צעיר לא עושה להם חסד.
כהורים, עלינו לדחות כל אבחנה של ADHD עד שילדינו יהיו בני שבע או שמונה לפחות. לפני הזמן הזה, אי אפשר לעשות הערכה מלאה. בילדים קטנים יותר, עודף תנועה נובע לרוב מחוסר פשוט בשלות קוגניטיבית.
