מהו חינוך בין-תרבותי?

כדי להבין מהו חינוך בין-תרבותי, תחילה עליך לזכור מהי תרבות. כפי שהוגדר על ידי האנתרופולוגיה התרבותית, במיוחד על ידי אדוארד ב' טיילור (1871), תרבות היא:

תרבות נלמדת באמצעות תהליך החיברות, לפיו כל אדם לומד את מה שחברה וסביבתו המשפחתית הקרובה מלמדים אותו בתקופה היסטורית מסוימת.

והתנהגויותיהם, דרכי פרשנות המציאות והערכים שלהם תלויים בנסיבות האישיות שלהם ובהקשר החברתי והתרבותי שלהם.

חברה רב תרבותית

מבחינה היסטורית, ובימינו, נוצרו חברות ואומות מהגירה והגירה של אנשים. זה איפשר לנו להפוך לחלק ממציאות רב-תרבותית. במילים אחרות, אנחנו תמיד בקשר עם אנשים בעלי תרבויות ושפות שונות שעלינו להתקיים איתם ולכבד אותם.

קיימות עמדות שונות לגבי מצב הרב-תרבותיות לגבי תרבויות מנוגדות ומנהגים שונים. למשל, אימוץ גישה אתנוצנטרית המונעת מאיתנו לנתח תרבויות אחרות מנקודת המבט שלנו. זה יכול להקשות על אנשים לשים את עצמם בנעליים של אחרים ואפילו להרגיש עליונים מהם.

גישה אחרת עשויה להיות לאמץ רלטיביזם תרבותי מסוים כדי להיות סובלני יותר לתרבויות, קבוצות ואירועים תרבותיים אחרים. אבל למרות שגישה זו מכבדת, היא אינה מציעה אפשרות של מגע וחילוף מודע בין קבוצות תרבותיות מגוונות, כפי שעושה עמדה בין -תרבותית.

גישה בין-תרבותית

בין-תרבותיות, בניגוד לגישות אחרות, כרוכה בלקחת צעד קדימה בנוגע למפגשים בין קבוצות תרבותיות שונות. זה לא רק על חיים שלווים באותו מרחב חברתי וזמני אלא גם לתמוך באינטראקציה והחלפה כאפשרות לצמיחה והתפתחות, הן חברתית והן אינדיבידואלית.

לפיכך, רב-תרבותיות היא תהליך של תקשורת ואינטראקציה בין אנשים וקבוצות בעלי זהויות תרבותיות ספציפיות. רב-תרבותיות היא אמצעי לקידום תקשורת בין אנשים, תמיד בשוויון.

חינוך בין-תרבותי

לפיכך, חינוך בין-תרבותי הוא גישה הוליסטית ומכילה שמטרתה לפתח עמדות מכבדות הסובלות לגיוון. אבל, בתורו, זה גם מדגיש את הצורך לחשוב על גיוון כצורה של העשרה אישית וקולקטיבית.

חינוך בין-תרבותי אינו מאפשר לרעיונות ולפעולות של אדם או קבוצה תרבותית להיות מעל האחר. במובן זה, זהו חינוך המנסה לשנות פרקטיקות על ידי עידוד והקלה על דיאלוג ושיתוף כל אחד לגבי מציאויות אחרות.

עקרונות יסוד של חינוך בין-תרבותי

חינוך בין-תרבותי מורכב מחשיבה מחדש של מושגים מסוימים, כגון גזענות, אפליה והדרה. בנוסף, זה:

• מקדם כבוד לתרבויות ומנהגים שונים.
• מעודד מגע בין קבוצות חברתיות בעלות זהויות מגוונות ספציפיות.

• תופס את הגיוון כבעל ערך ולא כחסרון.
• מגביר את השוויון החינוכי ושוויון ההזדמנויות.
• מעודד ומקדם תקשורת, דיאלוג ודו קיום.
• רודף אינטגרציה כדרך לשמירה על זהויות תרבותיות ספציפיות תוך קיום משותף עם אחרים.

לסיכום

חינוך בין-תרבותי כרוך בארגון מחדש מוחלט של מדיניות, מוסדות, הכשרת מורים, תכנית הלימודים בבית הספר ופרקטיקות חינוכיות. כל זה נחוץ כדי להשיג את המטרה שהציע החינוך הבין-תרבותי. בהקשר זה, לא מדובר רק בלמידה על תרבותו של אדם אחר, אלא בלמידה באמצעות מגע והתנסויות איתו.