סבא שלי יצר זיכרונות קסומים בחיי
סבי היה לא פחות מקוסם. כוחו היה עצום ואינסופי.
כל העולם שלי זרח כשהוא חיבב אותי וגרם לי להרגיש ייחודי ומיוחד. והוא הצליח ליצור במוחי סדרה אינסופית של זיכרונות קסומים ועוצרי נשימה.
גיבור-העל של ילדותי, שערו הכסוף נוצץ ברוח, לב עשוי זהב. הוא מחברם של כמה מהרגעים הטובים בחיי.
הזפים שלו כבר לא מרעים את לחיי כדי להאדים אותם בנשיקה ענוגה. אבל הדמעות הנמלטות שלי עושות את אותו הדבר בכל פעם שאני נזכר בזכרונות המתוקים האלה.
ברגעים אלו, המשאלה היחידה שלי היא שסבי המופלא יברח מגן עדן רק לזמן מה. כל מה שאני רוצה זה להרגיש את זרועותיו המגוננות מחבקות אותי.
הייתי נותן הכל כדי להיות מסוגל לגעת בידיו המקומטות המלטפות את לחיי. הנשיקות שלו ועיניו האוהבות שמדברות על אהבה שאין לטעות בה, כמו גם גאווה ומסירות.
הוא דאג לי, לימד אותי, וחיר לי חברה. הוא בידר אותי בסיפורים, בשירים ובחוויות העשירות מחייו.
הוא שזר חוכמה, אומץ ואינטליגנציה בכל אנקדוטה שחלק. החוויות שלו הן אוצר אמיתי - המורשת הכי גדולה שהוא יכול היה להשאיר לי.
אהבה מושלמת לפעמים לא מגיעה עד הנכד הראשון.
-פתגם וולשי-
קסם הזיכרונות שסבי השאיר לי
סבי, יוצר קסום של זיכרונות תוססים, הוא אחד הכוכבים הבהירים בשמיים. מלמעלה, הזיכרונות שלו ממשיכים להדריך אותי ולהראות לי את הדרך.
לעולם לא אשכח את גדולת הווייתו ואת כנותו. שותפותו העמוקה והסודיות שבה הוא שמר על סודותיי יישארו לעד במוחי.
חייתי רגעים שאי אפשר לחזור עליהם עם סבא שלי. הארוחות האהובות עלי נערכו לשולחן שלו, שם גם אכלנו את הקינוחים הכי מתוקים.
הייתי קובר את עצמי בחזה שלו רק כדי להריח את ריח הקלון שלו. בילינו ימים שלמים בהליכה יד ביד, בחיפוש אחר הרפתקאות.
בוקר תפירת זרעים ושתילת עצים בגינה, צהריים ארוכים בפארק, ריח של מאפים מתוקים. מתנות, ממתקים, חיבוקים ואלף נשיקות שורטות, רק בשבילי.
הוא גרם לי להרגיש מוגנת ודאגה לי. הוא תמיד היה קשוב לכל גחמה שלי.
כשסבא שלי לצדי היה בוודאי כמו לקבל פיסת גן עדן. מתכרבל על הספה לצפות בסרטים מצוירים, מדבר על היום שלי, נזכר באירועים מעברו.
סבא שלי היה הראשון שהכיר לי עיתונים, מגזינים והרדיו המיושן שלו.
ממיץ סחוט טרי ועד לצופי בירה שורש... ממשילות יער ועד ציד אוצרות פיראטים... הזמן שלנו ביחד תמיד מוביל לשיחות הטובות ביותר ולוידויים סודיים.
אינספור הפתעות נפרשו יום אחר יום לצד אחת הדמויות החשובות והיסודיות בחיי.
סבא שלי, הנותן אהבה שאין לה שיעור
הקסם של סבא שלי עדיין חי מאוד. עם כל זיכרון, אני נזכר בילדות היפה והקסומה ביותר. יש לי להודות לו על כל כך הרבה שיעורי חיים, כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה חוכמה.
הוא חלק בלתי נפרד מהביטחון העצמי שלי, מהאומץ שלי, מהנחישות שלי ומהתחושה שלי לגבי נכון ולא נכון.
אותו זקן חכם אהב אותי בצורה מיוחדת, אפילו ייחודית מאהבתם הבלתי מותנית של הוריי.
הוא נתן לי את כל מה שהוא יכול, לא עצר דבר ולא ביקש שום דבר בתמורה, בדיוק כמו אמי ואבי.
סבי מעולם לא היה צריך לסמוך על טכנולוגיה כדי לזכור את יום ההולדת שלי או כל תאריך חשוב אחר. האהבה שלו אליי הייתה תזכורת מספיק.
וכשהזמן לקח את שלו על מוחו ועל זיכרונו, הקפדתי לוודא שהימים שלו עדיין מיוחדים. כי זה מה שהוא תמיד עשה בשבילי.
האהבה והמסירות האינסופית שלו הפכו אותי לאדם שאני היום, וזיכרו חי בכל מה שאני עושה.
