מה ההבדל בין דאגה לאובססיה אצל ילדים?
אנו נוטים לחשוב שילדים תמיד רגועים וחסרי דאגות, ללא כל דאגות. עם זאת, בתוך עולמם הקטן, הם מתמודדים עם אתגרים שעלולים להפריע להם. אם ילדים סובלים מחרדה, חששות אלה עלולים להיות מדאיגים למדי. זו הסיבה שבמאמר זה נספר לכם את ההבדל בין דאגה לאובססיה אצל ילדים.
לילדים קשה להביע את מה שהם מרגישים ואיך זה משפיע עליהם. לכן, הורים צריכים לשים לב לסימני אזהרה אפשריים שיכולים לעזור להם לזהות אם ילדיהם זקוקים לעזרה.
לכן, אם ילדיכם עוברים מצב מסובך, או אם הם מודאגים ממשהו מסוים, צפו בהתנהגותם. זה עשוי לתת לך רמז לדפוס חשיבה אובססיבי אפשרי שתצטרך לעבוד עליו.
מטרת הדאגה
למרות שזה נשמע לא נעים, לדאגה יש תפקיד מסוים. זה המצב הרגשי שמתריע על מצבים מסוימים שדורשים מאיתנו לנקוט בפעולה. הדאגה לקראת הבחינה גורמת לילדים ללמוד. אם ילדים דואגים לריב עם חבר, הם ינסו לתקן דברים.
אם לילדים יש דאגה מסוימת ומאוזנת, זה עשוי להיות טוב עבורם, כי זה מוביל אותם לפתור בעיה אפשרית. עם זאת, אם הדאגה שלהם מאבדת את מטרתה והופכת מוגזמת, היא הופכת לבעיה בעצמה. כתוצאה מכך, ילדים נתקעים בתוך לולאת מחשבה שלילית שהם לא יכולים לצאת ממנה.
מה ההבדל בין דאגה לאובססיה?
כדי לזהות אם הדאגה של ילדיכם היא נורמלית או פתולוגית, תוכלו לשים לב להיבטים הבאים:
- ריאליזם: זהו אחד ההיבטים החשובים ביותר שיש לקחת בחשבון. אם הסיבה לדאגה שלהם לא צפויה לקרות, ייתכן שמדובר בדאגה לא מתפקדת. זה לא אותו דבר להיות מודאג מאי כניסה לקבוצת הכדורגל מאשר לחשוב שהבית שלהם עלול להצית ומשפחתם תיפגע.
- דאגה מוגזמת: לפעמים, הסיבה לדאגה היא נורמלית, אבל החרדה היא מוגזמת ויוצאת מפרופורציה. דוגמה לכך יכולה להיות ילד שדואג להידבק במחלה רק על ידי עמידה ליד אדם חולה.
- תדירות: המחשבות השליליות שלהם מופיעות לעתים קרובות כל כך שהן מפריעות לפעילות היומיומית שלהם (חינוכית וחברתית). דאגה תפקודית לא מעסיקה את דעתו לאורך כל היום.
- חוסר יכולת להפסיק לדאוג: אובססיות הן מחשבות חודרניות לא רצויות המופיעות בכל עת. גם אם ילדים רוצים להיפטר מהם, הם לא מצליחים לעשות את זה.
- אשמה ומבוכה: דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא איך ילדים מנסים להסתיר את רגשותיהם. הם עשויים לחשוב שהמחשבות שלהם אינן מספקות או בלתי ניתנות לתיאור. בנוסף, הם עשויים להתחיל לאמץ טקסים כפייתיים, כמו לבדוק פעמים רבות אם המכשיר כבוי ולשטוף ידיים מספר מסוים של פעמים וכו'.
דברו עם הילדים שלכם ועשו משהו בנידון
כפי שציינו בעבר, הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות כדי לזהות את ההבדל בין דאגה לאובססיה הוא לצפות בהתנהגותם. אם הם אימצו טקס כפייתי, יהיה לך קל יותר לזהות פתולוגיה. עם זאת, פעולות מסוג זה עשויות להתבצע בתוך מוחם, כך שלא תוכל להבחין בהן.
לכן, חשוב שתדבר איתם על החששות שלהם. אולי הם דאגו לישון בבית של חבר, כי הם בעצם מפחדים מהחושך. אם הם דואגים להיחשף בבית הספר, הם עלולים לסבול מפוביה חברתית. אובססיה היא לא התשובה היחידה לדאגה מוגזמת, אבל זו אפשרות שכדאי לקחת בחשבון.
לבסוף, לשאול את ילדיכם על מחשבותיהם ומה הם עושים כדי לשלוט בהם ייתן לכם מידע חשוב רב. בנוסף, תגרום להם להרגיש שהם לא לבד. הם יבינו שהם יכולים לסמוך עליך, ובמקרה שהם צריכים את זה, אתה תחפש את העזרה הדרושה כדי לגרום להם להרגיש טוב שוב.
