מה ההבדלים בין ילדים ביישנים ומופנמים?
כהורים, זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלנו להכיר את הילדים שלנו ככל שנוכל. מודעות להבדלים בין ילדים ביישנים ומופנמים תעזור לנו לדעת מה הילדים שלנו צריכים ואיך אנחנו יכולים לעזור להם.
במשך שנים, ביישנות קשורה לכל מיני רעיונות שונים. כשאנחנו רואים ילד בעצמו, ולא עם הילדים האחרים בבית הספר, אז אנחנו מניחים שהם ביישנים. עם זאת, לעתים קרובות זה פשוט לא המקרה.
ביישנות והסתגרות מתבלבלים לעתים קרובות מכיוון שההתנהגות שהם גורמים דומה מאוד. עם זאת, המצב הרגשי של ילד ביישן ושל מופנם הם שני דברים שונים לחלוטין.
מהי ביישנות?
ביישנות היא הנטייה להימנע מאינטראקציה חברתית בגלל מבוכה או פחד שאחרים יראו אותנו בצורה שלילית. ילדים ביישנים אינם נוחים ועצבניים כאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אחרים.
לילדים ביישנים יש מעט ביטחון עצמי, ולעתים קרובות חסרים להם כישורים חברתיים. בגלל זה, כשהם מתייחסים לאחרים, הם נוטים להיות מודאגים יתר על המידה לגבי מעשיהם שלהם. הם מפחדים לעשות מעצמם טיפש.
בגלל זה, ילדים ביישנים נמנעים מלהיות במרכז תשומת הלב, עצבניים לקראת היכרות עם אנשים חדשים ומתקשים לדבר בחופשיות עד שהם מרגישים שהם יכולים לסמוך על האנשים איתם.
מהי מופנמות?
מופנמות, לעומת זאת, היא כאשר ילדים שקטים, מאופקים ומופנם. הם מגלים עניין מועט באנשים אחרים ובמצבים חדשים, ונוטים להיות די מרוחקים מילדים אחרים, אלא אם כן הם חברים ממש קרובים.
ילדים אלה אינם חוששים מאינטראקציה חברתית, אינם מפחדים שישפטו אותם, ואף יכולים להיות בעלי כישורים חברתיים טובים מאוד. הם פשוט מרגישים יותר בנוח להיות לבד, ולעתים קרובות מעדיפים את החברה שלהם.
הם יכולים להתקשר בצורה חלקה עם ילדים אחרים וליהנות מהאינטראקציה הזו. עם זאת, מה שקורה לעתים קרובות הוא שאחרי זמן מה זה הופך להיות יותר מדי עבורם, והם רוצים להיות לבד. זו הדרך שלהם להטעין את המצברים שלהם.
ההבדלים בין ילדים ביישנים ומופנמים
גם ביישנות וגם מופנמות גורמות לילדים להתרחק מבני גילם. בשני המקרים, הם ימנעו מהמונים, אנשים חדשים ומצבים חדשים. עם זאת, הם יעשו זאת מסיבות שונות.
ילדים ביישנים מפחדים שישפטו אותם, ומופנמים לא. הפחד להישפט לרעה על ידי אחרים הוא תכונה של אנשים ביישנים. מופנמים אינם חשים פחד או חרדה בעת אינטראקציה.
ילד ביישן דוחה אינטראקציה מתוך מבוכה; מופנם עושה את זה כי הם לא רוצים את האינטראקציה הזו. הראשון רוצה ליצור אינטראקציה עם ילדים אחרים אבל לא יכול לאזור אומץ, בעוד שהמופנם פשוט מעדיף את החברה שלו.
ילדים מופנמים לא יכולים להתמודד עם יותר מדי התרועעות חברתית; לאנשים ביישנים אין בעיה עם זה - הם כמהים לזה! כאשר הם מבלים זמן רב באינטראקציה עם אנשים אחרים, מופנמים צריכים להיות לבד שוב כדי להיטען מחדש רגשית. ילדים ביישנים לא מרגישים את ה"עומס הזה".
חשוב להבדיל בין רצף ה"מופנמות-מוחצנות" לרצף ה"ביישני-נועז". הראשון אומר לנו אם האדם מרגיש יותר אנרגטי, נוח וחי לבד, או בחברת אחרים. האחרון מגדיר האם האדם חש חרדה בעת אינטראקציה.
זה אפשרי, כמובן, שילד יהיה גם ביישן וגם מופנם בו זמנית. אבל זה גם אפשרי לחלוטין שעמוק בפנים הם מוחצנים, אבל הביישנות שלהם מונעת מהצד הזה באישיות שלהם לצאת החוצה. הם עשויים גם להיות מופנמים אבל מאוד בטוחים בעצמם. הן שתי קטגוריות עצמאיות.
כיצד נוכל לעזור לילדים ביישנים ומופנמים?
מופנמות היא סוג אישיות שבדרך כלל אינו בעייתי. הילד המופנם שמח לבלות לבד, ויש לכבד זאת. יהיו להם מעט חברויות אבל אלה שיש להם ייטו להיות איכותיות. בנוסף, "עולמם הפנימי" יהיה מלא חיים וסקרנות.
להיפך, ביישנות אכן מהווה, במקרים רבים, מקור לאומללות עבור הילד. חוסר היכולת להתייחס כפי שהם היו רוצים מייצר חרדה ומונע מהם ליהנות מחברויות רבות ככל שירצו.
כדי לעזור להם, אנחנו צריכים להפוך למודלים חברתיים עבורם. הם צריכים להיות מסוגלים לראות איך אנחנו מתקשרים עם אחרים וללמוד מאיתנו. זה גם דבר חיובי לספק לילד סביבות חברתיות שונות להתאמן בהן.
עם זאת, אם ביישנות מגבילה את חייהם בצורה רצינית, הדבר הטוב ביותר יהיה שהם יפנו לעזרה מקצועית.
