תפסיק לחקור את המתבגר שלך - רק דיאלוג

חקירת המתבגר שלך רק תגדיל את המרחק הרגשי ביניכם ותקשה על התקשורת. הנה למה.

אתה חוזר מהעבודה ובן הזוג שלך מתחיל לשאול אותך: איך הלך? העברת את הפרויקט הזה? האם הפגישה שלך נדחתה? הלכתם לקניות בדרך הביתה? זה מהמם רק לדמיין, לא? אז למה אנחנו מעבירים את ילדינו לתשאול מסוג זה?

זו טעות שהורים רבים עושים, והיא מובנת. אנחנו רוצים לדעת אם הילדים שלנו בסדר, אם יש להם קשיים לימודיים או חברתיים ואנו רוצים לדעת את האירועים הרלוונטיים ביותר של היום שלהם. לכן, אנו מתחילים להטיל ספק בהם מבלי לקחת בחשבון שהזמן, המקום והאופן בו אנו עושים זאת לעיתים קרובות אינם המתאימים ביותר.

זה יכול לעבוד כשילדים צעירים, למרות שעדיין לא נפוץ לקבל מהם יותר מתשובה פשוטה וחד-הברה. עם זאת, ברגע שהם מגיעים לגיל ההתבגרות, אם התקשורת תמשיך להיות מורכבת אך ורק מסוגים אלה של דינמיקה חד-כיוונית, מתבגרים יסרבו לספק מידע.

מדוע כדאי להימנע מלשאול את המתבגר שלך?

לעתים קרובות אנו שוכחים שהילדים שלנו, מלבד היותם ילדים, הם גם אנשים. כשאתם מדברים עם עמית לעבודה, חבר או בן משפחה, אתם לא פונים לשאלות או לדרישות מהם. באופן דומה, אם אתה רוצה שהתקשורת תזרום עם המתבגר שלך, עליך להתייחס אליו בכבוד ולשאוף לבנות מערכת יחסים של אמון.

על ידי תחקור בני הנוער שלך, אתה רומז, קודם כל, שאתה לא סומך עליהם. אתה מציב את עצמך בעמדת עליונות שמשדרת אחריות ורצון להפעיל שליטה על ילדך, דבר שבדרך כלל לא מקובל על צעירים בגיל זה.

לכן, עם הדינמיקה הזו, כל מה שאתה עושה הוא לשאול שאלות, לדרוש תשובות ולהכריח את ילדך להציע לך אותן. אין דיאלוג, שיחה או הדדיות. למעשה, מערכת היחסים דומה יותר לקשר של בוס ועובד, או שוטר וחשוד, ולא של שני אנשים שאוהבים, תומכים ומלווים אחד את השני.

המתבגר שלך עדיין צריך אותך

הורים רבים חושבים שחקירה, גם אם היא לא הטובה ביותר, היא הדרך היחידה לתקשר עם ילדיהם ולגלות מה קורה בחייהם. לטענתם, מאז גיל ההתבגרות, הצעיר הפך להיות מרוחק, מבודד או ממוקד בחברות שלהם. מה גם שהם כבר לא חולקים את החיים הפרטיים שלהם עם הוריהם.

אכן, גיל ההתבגרות הוא שינוי פרדיגמה גדול. המשפחה מפסיקה להיות מרכז עולמו של הילד וחברות ומעגלים חברתיים עם בני גילם מקבלים תפקיד בראש סדר העדיפויות.

עם זאת, זה לא אומר שילדכם המתבגר אינו זקוק ורוצה את העצה, החיבה והתמיכה של הוריו. יחסי משפחה של חיבה ואמון הם מאוד מזינים והכרחיים לאורך החיים. וזה נכון במיוחד בשלב מורכב ועדין כמו גיל ההתבגרות.

איך אתה ניגש למתבגר שלך בלי לחקור אותו?

אז, השאלה היא, "איך אני יכול לגשת לילד שלי מבלי להציף אותו או אותה בשאלות?" המפתח הוא לשאוף ליצירת מערכת יחסים אוהבת, הרמונית ובריאה. זה יהיה נהדר להתחיל לחזק את הקשר מילדות, אבל אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל או לשנות את הסגנון החינוכי של ילדך.

לכן, קודם כל, אתה צריך תמיד להיות מוכן להקשיב. לפעמים ילדכם ירצה באופן ספונטני לשתף אתכם בחוויותיו או יזדקק לעצתכם. שימו לב באותם רגעים, הקדישו לילדכם את חמשת החושים שלכם והראו לו שאתם שם בשבילו.

יחד עם זאת, הקפידו לא לשפוט או להרצות לילדכם כשהוא או היא נפתחים. אם הם באים אליך עם בעיה או ספק ואתה נוזף בהם על התנהגותם הרעה או על קבלת החלטות לקויה, הם ייסגרו וכנראה יימנעו מלתקשר איתך בפעם הבאה. ייעץ להם, כן, אבל אל תשפוט אותם. תהיה תומך.

לבסוף, חשוב שהתקשורת תהיה טבעית ודו-כיוונית. במילים אחרות, היפתחו גם לילדכם. דבר איתם על ילדותך או על מה שקורה בחיי היום יום שלך. שתף אותם בחוויות וברגשות שלך כדי שהם ירגישו שזה משהו הדדי ושהאמון הוא הדדי. זה יהיה מאוד נעים ומעשיר עבור שניכם.