התיאוריה של אריק אריקסון על התפתחות פסיכו-סוציאלית

ההתפתחות המתקדמת של אנשים תמיד הייתה נושא עניין לפסיכולוגיה. הזרמים השונים מדגישים היבט זה או אחר ואחת ההצעות הידועות ביותר היא זו של אריק אריקסון, עם תורת ההתפתחות הפסיכו-סוציאלית שלו.

אחת הנקודות המעניינות ביותר שמשלבת הנחה זו היא החזון הפסיכו-סוציאלי והגישה המורחבת לפיתוח האישיות לאורך מחזור החיים. בוא נראה על מה מדובר.

מהי תורת ההתפתחות הפסיכו-סוציאלית של אריק אריקסון?

אריקסון מדגיש את הרעיון שהתפתחות היא תופעה פרוגרסיבית, שממנה אנשים עוברים שלבים שונים כדי להפוך למה שהם. מ-8 השלבים העוקבים, הם מגלים את זהות העצמי, מגיעים להכרה בעצמם ומבססים יחסי גומלין עם אחרים.

בתורו, המחבר קובע שכל אחד מהשלבים הללו מציע שורה של קונפליקטים או משברים עבור הנבדקים. פתרון מוצלח של קונפליקטים אלו מאפשר להעניק להם כישורים או כוחות מסוימים שישרתו אותם לאורך כל חייהם. להיפך, אי פתרון סכסוכים אלו עלול להוליד קשיים מסוימים בכל הנוגע להתמודדות עם מצוקות בעתיד.

שלבי התיאוריה של התפתחות פסיכו-סוציאלית

השלבים אותם מציע אריקסון מאופיינים בשמירה על יחסי מתח בין שני כוחות התפתחות, המאתגרים את הנושאים לפתור אותם. 4 הראשונים מתמקדים בילדות והארבעה הנותרים מתמקדים בגיל ההתבגרות והבגרות.

שלב 1: אמון בסיסי מול חוסר אמון (0 עד 18 חודשים)

שלב זה חשוב מאוד, שכן בהתבסס על מערכת היחסים עם הוריהם ודמויות ההתייחסות שלהם, הילד מתחיל להניח את היסודות להבנת מערכות יחסים.

מהתגובות שהם מקבלים, הם בטוחים שהם חשובים ושצריכים שלהם יקבלו מענה. בנוסף, הם לומדים להכיר את עצמם ולהכיר ולתת חשיבות לרגשותיהם. בגיל זה מתחילים להתבסס גם יסודות ההתקשרות.

שלב 2: אוטונומיה מול בושה וספק (בין 18 חודשים לשנתיים או שלוש)

כאן, הילד מתחיל לעשות חזרות על קבלת החלטות משלו. הם מממשים את האוטונומיה שלהם מחקר העולם, כמו גם מה"לא" הראשון שלהם.

חשוב שהורים יימנעו מהגנת יתר, ובמקום זאת, יעודדו את הסקרנות המאפשרת לילדם להשיג ביטחון.

שלב 3: יוזמה מול אשמה (3 עד 6 שנים)

הילד גם מיישם את היוזמות שלו ועדיף לטפח את סקרנותו.

יותר ויותר, הילד מתחיל ליצור אינטראקציה עם בני גילו כשהם מפנימים נורמות התנהגות מסוימות. אלה מודיעים להם שהם אחראים להתנהגותם מול אחרים. כלומר, הם יכולים לפגוע באחרים, ואם כן, עליהם להתנצל.

שלב 4: חריצות מול נחיתות (5 עד 13 שנים)

משימות הדורשות מאמץ מודגשות כאן. לאט לאט המשחק מתחיל לאבד בולטות ותפקיד זה מועבר לאותן פעילויות בעלות מחויבות גדולה יותר או שהן "פרודוקטיביות יותר".

בשלב זה, חשוב לשמור על איזון בין מה שהם עושים לבין מה שאחרים מצפים מהם לעשות.

יחד עם זאת, בשלב זה בולטת ביסוס ההערכה העצמית מול מימוש היעדים ותחושת הנחיתות כשזה לא קורה. לכן, חשוב מאוד ללוות את הקטנטנים מסובלנות לתסכול וניהול רגשות.

שלב 5: זהות מול בלבול זהות (12-20 שנים)

בשלב זה האישיות מתחזקת ולכן המשבר שעובר הילד קשור ב"מי אני?". מתחים עם ההורים מתחילים, כשהמתבגר מנסה לענות על עצמו ולבסס את טעמו ותחומי העניין שלו.

שלב 6: אינטימיות מול בידוד או אהבה (בין 20 ל-30 שנים)

כאן, מדובר ביצירת קשרים של קרבה מול ריחוק עם אנשים אחרים. זה מרמז על האפשרות להרגיש בנוח עם אחרים ולחוות אמון איתם. מי שלא מצליח לפתור את המשבר הזה עלול להישען על מערכות יחסים שטחיות.

שלב 7: יצירתיות מול סטגנציה (30 עד 50 שנים)

זו תקופה שבה אנשים שוקלים לבלות יותר זמן עם המשפחה, למרות שלפעמים הם תוהים אם הם עשו מספיק או אם הם פיגרו עם המטרות האישיות שלהם.

שלב 8: שלמות עצמית וחוכמה מול חוסר תקווה (אחרי גיל 50)

הכוונה היא לאפשרות של המבוגר להתבונן בעבר ובהווה שלו בגאווה, עם יכולת להכיר בחוכמה את הישגיו וכישלונותיו. מי שלא מצליח להתגבר על הסכסוך הזה נשאר שקוע במרירות, נוסטלגיה וייאוש ממה שלא השיג.

כמה היבטים שכדאי לזכור

קודם כל, אריקסון לא חושב במונחים של הפכים והדרות. לכן, חשוב ללמוד לתת אמון, אבל חשוב באותה מידה להיות קשוב למצבים מסוימים.

אחד ההבדלים החשובים ביותר בין השלבים של אריקסון לזה של פרויד הוא שהראשונים אינם מוגבלים לגיל ההתבגרות, אלא ממשיכים לבגרות. יש לכך סיבה לקיום והיא שהצמיחה לא נעצרת או נעצרת, שכן היא נמשכת עד סוף ימינו.

בתורו, אריקסון מתמקד לא רק בהתפתחות פסיכו-מינית כמו פרויד, אלא גם כולל את הממד הפסיכו-סוציאלי.

התיאוריה של אריק אריקסון על התפתחות פסיכו-סוציאלית: גישה מקיפה

מעבר להנחותיו של אריקסון ולאופן שבו הוא מארגן את השלבים, כדאי לשים לב לגישה האפיגנטית שהציע המחבר. גישה זו מדגישה את תפקיד הפרט בשילוב עם התחום החברתי להתפתחות אינטגרלית של אנשים. כלומר, הוא מזמין אותנו להבין את הנושאים בהקשרם, עם כל החוזקות והחולשות שהוא יכול להביא. ללא ספק, זהו דגם קרוב ושלם יותר של המציאות האנושית.