הגוף שלי היה הקן שלך והוא עדיין יהיה כאן בשבילך כשתרצי בו

הגוף שלי היה הקן שלך, המחסה שלך, ביתך הזמני למשך תשעה חודשים. אחרי זה, העור שלי היה החום שלך, המחסה שלך והנוחות שלך, הדרך שבה יכולתי להגיד לך שתמיד תהיה איתך איתך.

וכך זה יהיה, ילדתי, מתי שתרצה, עד שתרוץ יותר מהר ממני, עד ליום שבו לא תצטרך יותר את היד שלי שתלך לצידך.

אין ספק שיש יותר מאמא או אבא אחד שקוראים את זה שמתגעגעים לימים שבהם התינוק שלהם היה צריך כל כך הרבה קרבה: אותם חודשים שבהם הילד שלנו התמקם בחיקנו עם נשימתו הלוחשת, יבבותיו הדומעות, ידו הקטנטנה אוחזת באחת מאצבעותינו...

הימים ההם חולפים במהרה, אנחנו יודעים, כמעט כמו אנחה, כמו משב רוח שבאה והולכת ומשאירה לנו רק זיכרון. עם זאת, הגוף שלנו, הקרבה שלנו, עדיין הכרחי וחיוני לילדנו עד הרבה אחרי 3 שנים, אז המומחים אומרים לנו שהריון חיצוני או התפתחות חוץ-רחמית מסתיימת ואסטרטגיות לדברים פשוטים כמו נשיאה חיוניים.

ב- You Are Mom, אנחנו רוצים לדבר על הצורך לשמור על המפלט הפיזי שלך מעבר להריון, להפוך את הברכיים והעור שלנו לשכבת הגנה שבה הילד שלנו מרגיש בטוח לגדול, בצורה מאושרת.

הגוף שלי הוא הבית שלך, עד שאתה אומר לי

ילדים חכמים ויודעים מה הצרכים הבסיסיים שלהם. מחויבותנו היא אפוא להבין ולנהל אותם כראוי. זה לא משנה שהקטן שלנו בן 3 או 4 ומבקש שיחזיקו אותו; אותו רגע של פינוק, שלעיתים נמשך לא יותר מ-5 דקות, מעניק נוחות וגורם לקטנטן להרגיש אהוב ורענן, ומאפשר לו לחזור למשחקים במלוא העוצמה.

אנחנו מודעים לכך שלפעמים זה עולה לנו, שבכל פעם הם שוקלים קצת יותר, שלפעמים אנחנו צריכים לשים בצד את המשימות שלנו כדי לשאת אותם בזרועותינו בזמן שהם מדברים איתנו, בזמן שהם מחפשים את החברות שלנו בדיוק כמו שאנחנו נמצאים. למהר או שיש לי עוד משימות למלא.

אבל זכרו, הימים ההם של הרצון להיות בזרועותיכם נגמרו מהר מאוד, אז למה לא לנצל אותם?

קשר אותו לגוף שלך, קח אותו לכל מקום באותן שנות חיים מוקדמות

תינוקות נולדים עם מוח מפותח מאוד. הקשרים העצביים שלו מייצגים בקושי 25 אחוז ממה שניתן להשיג בבגרות.

עם זאת, יש דבר אחד שאסור לנו להזניח: במהלך 3-4 השנים הראשונות לחיים, המוח נמצא בפוטנציאל המרבי שלו, ויוצר כמעט 1000 טריליון קשרים עצביים.

אנחנו חייבים לנצל את השלב הזה, ולכן אין דבר טוב יותר מלשאת את התינוק שלך כמה שיותר, וכמה שיותר סביר.

לדוגמה, אם את אם עובדת ואין לך ברירה אלא להיפרד מתינוקך לכמה שעות, אל תהססי לעשות את הפעולות הבאות:

• כשאתה חוזר הביתה אחרי העבודה, קח את תינוקך בזרועותיך ועטוף אותו אליך.
• קח את התינוק שלך איתך לכל מקום, נותן גישה חופשית לשדיים שלך.
• בלי לשים לב, הקטן שלך לא יסבול כל כך מחרדה כשאתה צריך ללכת לעבודה. הוא יוכל לחכות, ומיד כשתניח אותו על גופך, תמשיך לקדם את ההיריון החיצוני הזה.

הגוף שלי היה הקן שלך, וזה תמיד יהיה החיק שבו תוכל לחזור כשתצטרך אותו

ברגע שהילדים הקטנים שלנו יהיו בני 6 או 7, חייהם מלאים בעוד גיבורים. יהיו להם בני גילם, אותם חברים ללימודים איתם הם חולקים משחקים וחוויות חדשות. העולם הופך רחב יותר לנגד עיניהם, ואיכשהו נראה שאנחנו לא כל כך חיוניים.

עם זאת, אף פעם לא יש לך מחשבות כאלה, כי אמא או אבא חיוניים תמיד לילד. אתם השורשים של ילדכם, האדם שתמיד ינחה אותם מהלב, שתמיד מדבר אליו בשפה כנה וקרובה, שתמיד רוצה את הטוב ביותר ושמחפש בכל רגע לתת לו את הטוב ביותר... חתיכה של גן עדן או כוכב אם צריך.

לכן, אל תפחדו אם כבר מההתחלה אפשרתם לקרבה שלכם להיות תמיד בבית, כדי שהגוף שלכם יהיה הקן הקטן הזה שאפשר לנמנם בו, להרגיע פחדים או לנגב דמעות.

כי כשהילד שלך יהיה בן 10, 12 או אפילו 20, הם יודו לך לרגע ויתנו לך חיבוק חזק... רק על שהזכרת להם ש"הכל יהיה בסדר", "הם מיוחדים", " אין בעיה בלי פתרון", ו"תמיד יאהבו אותם"...