הרעיונות הפדגוגיים של סלסטין פריינט
סלסטין פריינט היה מורה ופדגוג צרפתי שנולד ב-15 באוקטובר 1896 בכפר באלפס-מריטימס הצרפתי. במהלך חייו פיתח פדגוגיה שהגנה על חינוך טבעי סביב החיים. במקביל התחבר לתחומים חברתיים נוספים כמו משפחה ופוליטיקה. בעיקר, הפדגוגיה של פריינט התמקדה בכיבוד הטבע והאפשרויות של הילד עצמו.
המאפיינים העיקריים של החשיבה הפדגוגית של celestin freinet
המאפיין המובהק ביותר של הפדגוגיה שפיתחה פריינט הוא היותה פדגוגיה פעילה. זו פדגוגיה שביקשה לקשר כל הזמן את בית הספר עם הסביבה החברתית. יתר על כן, פדגוגיה שביקשה להתחבר לחיי משפחה ועם אנשים.
שוב, כפי שציינו, החשיבה הפדגוגית של פריינט שמה את הפוקוס על הילד ולא על המחנך. משמעות הדבר היא כבוד עמוק לאופיו של הילד ותשומת לב מתמדת לצרכיו. ויחד עם זאת, זה כרוך בפיתוח מתודולוגי חשוב סביב פעילותם.
במובן זה, פריינט האמינה שפעילות בית ספרית צריכה לעורר את עניין הילדים כדי לייצג עבורם למידה אמיתית.
עקרונות יסוד של הפדגוגיה של פריינט
בהתבסס על צרכי הילד וחינוך שלו הקשורים לחיים, פריינט בנה את הפדגוגיה שלו על כמה עקרונות יסוד:
- אינדיבידואליזציה. זה מניח היכרות מעמיקה עם התלמיד ואישיותו, ואפשרות לתקשורת וביטוי מצד כל ילד, של צרכיו וסקרנותיו המיוחדים.
- פעילות, ניסוי ניסיוני ואוטונומיה. משתמע מכך שהילד יכול לגלות ידע חדש באמצעות חקירה ופעילות. במילים אחרות, באמצעות ניסוי וטעייה. ובאמצעות למידה מתקדמת של שיטות ניתוח וסינתזה, ילדים יכולים להיות אוטונומיים יותר ויותר ולפתח רוח ביקורתית.
- שיתוף פעולה, השתתפות וסוציאליזציה. פריינט דגלה בלמידת צוות על מנת ללמוד טוב יותר וכדי לפצות על ההבדלים שנוצרו עקב אי השוויון בסביבה החברתית. יתרה מכך, עבור פריינט, עבודת צוות מקדמת סוציאליזציה מתמדת, ולכן, השתתפות וכן פיתוח תחושת אחריות.
- בית ספר, חיים ופונקציונליות. עבור הפדגוג, בית הספר צריך להיות שימושי לכל החיים, ולהיפך. כלומר, בית הספר צריך לתת מענה למצבי חיים, ויש ללמוד את החיים בכיתה. כי החיים שלנו הם שמספקים לנו אירועים גיאוגרפיים, אריתמטיים, חברתיים, פוליטיים, עבודה ואחרים שאפשר לחשוב עליהם ולהרהר עליהם בבית הספר.
"התלמידים עצמם הם שחייבים לחנך את עצמם ולצמוח בעזרת מבוגרים. אנחנו מסיטים את הציר החינוכי: מרכז בית הספר הוא לא המורה, אלא התלמיד. לא צריך עוד לחפש את הנוחות וההעדפות של המורה. חיי הילד, צרכיו, האפשרויות שלו, הם הבסיס לשיטת החינוך העממי שלנו".
-סלסטין פריינט-
הקשר בין בית הספר, החיים והעבודה
בהשפעת המחשבה הסוציאליסטית והמרקסיסטית, ומהפעלת זרמים, פיתח פריינט פדגוגיה עממית ודגל בבית ספר לעם ולעבודה. במקביל לתנועת ה-New School, התפיסה החינוכית והפדגוגית שלו הייתה ביקורת על בית הספר המסורתי.
כפי שאמרנו, הפדגוגיה של פריינר התאפיינה בהיותה פעילה מאוד. מכאן השתמע עקביות עם שיטה טבעית, שבפועל השתמעה מחיבור הכיתה לחיים מחוץ לכיתה, שבשבילו ביצע פיינט את עבודתו הפדגוגית באמצעות פעילויות מגוונות שהניעו ילדים; פעילויות שעוררו גילוי, מחקר, סקרנות ועבודת צוות.
"טכניקות החיים של פריינט
בהתאם לשיטתו הטבעית, ועם הפעילויות שבהן רצה פריינט שתלמידיו יתנסו, הפדגוג הגה ויישם כמה טכניקות חינוכיות מאוד מיוחדות, או מפתחות עבודה, במטרה לעזור לילדים לפתח את יכולת היצירה שלהם בצורה מקסימלית.
בין הטכניקות הללו אנו מדגישים את הדברים הבאים:
- כתיבה חופשית. במילים אחרות, טקסט שהכינו הילדים בעצמם באופן אישי ובו יכלו להתבטא בחופשיות בכל נושא. לאחר מכן, הטקסטים הוקראו לכל הקבוצה כדי לתרגל קריאה, אינטונציה ומודולציית קול.
- התכתבות או הדפסת בית ספר. פריינט האמינה שיש לחלוק עם האנשים את הכתיבה החופשית שיצרו הילדים. אז, הוא הקים בית דפוס קטן ופשוט שאפשר לילדים להפיץ את הטקסטים שלהם.
- אסיפות, כנסים ותכניות עבודה. טכניקות או מתודולוגיות אלו מכוונות להנחות את העבודה המשותפת של קבוצת הכיתה ולהעלות את הדיון ופתרון הבעיות. לדברי פריינט, טכניקות אלו שימשו להשגת ארגון ותכנון כללי טוב יותר של הקורס.
- ספריה. החומר שלו היה מאורגן לפי הדינמיקה השונה של השיעורים. כך יכלו התלמידים להתייעץ באופן חופשי בספרים ובכתבי עת, כל עוד שמרו על הסדר ודאגו להכל.
- הסדנאות. אלו היו מקומות בסיסיים עבור פריינט כדי שהתלמידים יוכלו לחבר את הכיתה עם הסביבה העבודה והחברתית. לשם כך, במסגרת בית הספר, היו מרחבים לשימוש בכלים ולמידת מלאכות ומקצועות.
על מורשת הפדגוגיה של סלסטין פריינט
לסיום, התרומה התיאורטית והמעשית של הפדגוגיה שפיתחה סלסטין פריינט לתחום הפדגוגיה המודרנית ולתפיסה קונסטרוקטיביסטית של למידה היא עצומה. בקיצור, החזון שלו על ילד חופשי ושל מחנך, מתווך ומדריך שיעזור לתלמידים לפתח את היכולות המקסימליות שלהם הוא תרומה גדולה להשגת למידה משמעותית אצל התלמידים.
יתרה מכך, החזון שלו לגבי בית ספר, כיתות ותלמידים, המאורגנים בצוותי עבודה, שבהם שוררים שיתוף פעולה ותחושת אחריות, לא איבד מהרלוונטיות שלו. להיפך, זה עדיין מאוד נוכח היום.
גם הצורך בבית ספר המחובר לעולם, לחיי היום יום ולעבודה לא איבד את הרלוונטיות שלו היום. בקיצור, בית ספר שמסוגל ליצור אנשים ביקורתיים ויוזמים.
