הרגשות שאתה לא מקבל עלולים להשתקף בילדים שלך
הדבר הטוב ביותר שאמא יכולה לעשות עבור ילדה הוא לדאוג לעצמה. אנחנו לא יכולים לאהוב אחרים כראוי אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו קודם. לכן רגשות שאתם לא מקבלים ושאינכם עובדים עליהם עלולים בסופו של דבר להשתקף בילדים שלכם.
הרגשות שאתה לא מקבל
להיות אמא זו לא עבודה קלה. אנחנו צריכים לשחק בתפקידים רבים ושונים מדי יום ולדאוג למיליון דברים שונים. עם זאת, אנחנו רק בני אדם רגילים, ואנחנו מתעייפים, מתוסכלים ולפעמים בודדים או מותשים.
לעתים קרובות אנו מתכחשים לרגשות אלו. אנחנו מסתירים אותם, כי אנחנו לא רוצים להראות חולשה, ואנחנו לא רוצים להדאיג את הילדים שלנו. אנחנו מנסים לשמור על התדמית שפיתחנו של בלתי ניתן להריסה ובלתי מושפעת מכלום.
אז מה אנחנו עושים? אנו מסתירים את הפחדים, החרדות, המטענים והאשמה בתוכנו. למה? כי זה מה שלמדנו לעשות מאז שהיינו ילדים. אנחנו מרגישים באופן לא מודע שאין לנו זכות להתלונן – זו התנהגות אוטומטית שכמעט ולא שמים לב אליה.
עם זאת, הרגשות שאתה לא מקבל רודפים אותך ומחפשים כל הזמן דרכים לברוח. לכן, סביר להניח שהרגשות המודחקים הללו יהפכו לבכי בלתי נשלט, עייפות ואפילו מחלה או תסמינים גופניים.
הילדים שלך הם המראה שלך
בלהיטותם לעלות על פני השטח, הרגשות הללו יכולים לבוא לידי ביטוי במראה הכי אוהבת שיש לנו בחיינו: הילדים שלנו. במהלך ההיריון, הקשר הרגשי אם-ילד הוא מוחלט; אין הפרדה ביניהם. קשר זה נמשך בצורה עמוקה עד גיל שלוש, כשהילד מרגיש את כל הרגשות של האם כמו שלו או שלה.
יש תיאוריה, שנקראת ביולוגי, שאומרת שילדים מתחת לגיל 14 אינם חולים, ושהם פשוט משקפים את הרגשות המנוהלים בצורה לא נכונה של המבוגרים איתם הם חיים. הנה כמה דוגמאות למה שהתיאוריה הזו אומרת:
- אם יש לנו תינוק שזה עתה נולד עצבני מאוד שבוכה לעתים קרובות, אז אולי הם רק משקפים את העצבנות והייסורים הבלתי-מבוטאים של האם.
- אם ההורים מתווכחים הרבה, ייתכן שלילד יש שיעול או בעיה בגרון.
- כאשר האם חיה במצבים שהיא לא יכולה לעכל, לקטן שלה עלולים להיות כאבי בטן תכופים או בעיות עיכול.
- לאם שנמאס לה לשמוע ביקורת או תלונות עשויה להיות תינוק שיש לו בעיות שמיעה תכופות או דלקת אוזן.
- ילד קטן עם ברונכיטיס מתמשך או אסטמה עלול להראות שיש סביבה רעילה בבית.
הילדים שלנו הם המראה שמקרינה את מה שאנו מסרבים לקבל על עצמנו. הסימפטומים שלהם תמיד מדברים אלינו, נותנים לנו רמזים לגבי מה שאנחנו לא מנהלים נכון.
מה אנחנו יכולים לעשות?
מטרת התיאוריה הזו היא לא למצוא פגם, אלא להטיל עלינו אחריות. זה כדי לגרום לנו להיות מודעים לכך שבידינו למנוע חלק מהסבל של ילדינו.
אז מה אנו יכולים לעשות?
קודם כל, עלינו להתרגל להיות בקשר עם הרגשות שלנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לעצור ולחשוב על איך אנחנו מרגישים בכל רגע ביום, איך מצבים משפיעים עלינו ואיך לקבל את הרגשות השליליים האלה. אנחנו צריכים לראות, לקבל ולחבק אותם, מבלי לנסות להכחיש אותם. הם שם כדי ללמד אותנו משהו, ולעזור לנו לשנות את הגישה שלנו לחיים.
עלינו להיות מוכנים לביקורת עצמית ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות מושרשים בנו. אולי כדאי שנלמד לסלוח מהר יותר או לדאוג פחות. מה שזה לא יהיה, השינוי שלכם יעשה הבדל בבריאות ילדיכם.
הדבר הבא הוא להיות נחושים לפנות זמן לעצמנו. למצוא זמן להיות לבד ולעשות את הפעילויות שגורמות לנו להרגיש טוב זה חיוני. זכור, אתה תמיד תהיה אמא טובה יותר אם אתה אישה מאושרת.
להיות מאוזן רגשית
זה יעזור לך להיות מאוזן רגשית, ולהתמודד עם כל קושי בצורה רגועה ומודעת. אתה צריך לפתח את היכולת להחליט איך אתה רוצה להרגיש לגבי מצב מסוים. למד כיצד לנהל את זה בצורה בוגרת ולא להגיב כשאתה נותן לעצמך להשתלט ולהיסחף אחריו.
אם ילדכם עדיין חולה, שאלו את עצמכם: "מה קרה לרגשות שלי בימים האחרונים? אילו מצבים גברו עליי, הרגיזו אותי או פגעו בי?" כשתהיה מודע לקונפליקט ותתחיל לעבוד עליו, אז ילדך לא יצטרך להיות מודאג לגביו והתסמינים שלו עשויים להיעלם. המתנה הכי טובה שאתה יכול לתת להם היא לדאוג לעצמך.
לאחר שאמרתי את כל זה, אינך יכול להסביר את כל המחלות או המצבים על ידי הרגשות שלך, ועליך תמיד להתייעץ עם הרופא שלך תחילה כאשר ילדך מגלה תסמינים מדאיגים כלשהם. קרא את המאמר ותראה אם אתה חושב שהוא מתאים לך, ואיך אתה יכול לעבוד על הרגשות שאתה לא מקבל.
