מחנכים לעתיד לא ברור
אנו חיים בעידן של שינויים מתמידים. הכל חולף, משתנה, חולף וארעי, אז אין ודאות קטנה. למרות שאיננו יודעים מה צופן העתיד, אל לנו להפסיק לנסות לשפר את ההווה. לכן, יש צורך לחנך לעתיד לא ברור. זאת על מנת לחנך צעירים להתמודד עם העתיד עם מוטיבציה ותחושת אחריות.
מה המשמעות של אי ודאות?
אי ודאות היא חוסר ודאות או ביטחון לגבי משהו. הוא מתייחס לבלתי מוגדר, להיעדר עקרונות ואמיתות ייחודיות. לכן, כשאין לנו ראיות או ידע מהימן לגבי משהו, אנחנו מדברים על אי ודאות. כשאנחנו מרגישים אי נוחות, עצבניים, ספקנים או מתלבטים, אנחנו מדברים על אי ודאות.
כתוצאה מכך, אי הוודאות קשורה לכל תחומי החיים. הסיבה לכך היא שהיא משפיעה על המוטיבציה האנושית ועל הציפיות מחיי היומיום. ואנשים צריכים וודאות, ידע ומידע כדי לקבל החלטות ולפעול.
לפעמים, כאשר חוסר הוודאות פולש, משתק ומשתק אותנו, יש צורך להשתמש באסטרטגיות על מנת לצמצם ולשלוט בה.
למה לחנך לאי ודאות?
דווקא בשל מה שאמרנו בהתחלה, חינוך המביא בחשבון אי ודאות כמרכיב מכונן הוא חיוני בתקופתנו. במיוחד שהעולם שלנו המשתנה ללא הרף הוא עדות לעתיד בלתי צפוי, לא ודאי, מעורפל ומורכב.
לכן, לא לבית הספר ולא למחנכיו אין ודאות מוחלטת לגבי הידע והכישורים הדרושים לצעירים לפתח בעתיד.
ברור שילדים ונוער בבית הספר חייבים ללמוד ידע וטכניקות ספציפיות, אבל עליהם גם ללמוד לשקול מחדש, להתאים ואפילו לשנות את הידע הזה. והם צריכים לעשות זאת על ידי התחשבות בשינויים והתמורות המתמידים שעוברת המציאות החברתית שלנו.
לכן, חינוך לעתיד לא ברור, או בהקשר לא ברור, פירושו לספק לדורות חדשים כלים מתאימים. זה גם אומר לספק לילדים ערכים ועמדות כך שיוכלו להתמודד בצורה חיובית עם הזמנים שבהם אנו חיים. יתר על כן, הם צריכים להיות מסוגלים להפוך את אי הוודאות לסיבה להכנת מתנה טובה יותר.
"ידיעה וחשיבה אינן נוגעות להגיע לאמת בטוחה לחלוטין, אלא על דיאלוג עם אי ודאות."
-אדגר מורין-
איך נראית חינוך ופדגוגיה לעתיד לא ברור?
הוודאות היחידה שיש לנו היא שאנו חיים בעולם גלובלי המתווך על ידי טכנולוגיה ונשלט על ידי הכלכלה. אנחנו חלק מחברה גלובלית המורכבת מהתנגשות ודו-קיום של זהויות תרבותיות מגוונות. ואנחנו, פחות או יותר, מודעים לאי השוויון החברתיים, הכלכליים והפוליטיים המרובים שקיימים במציאות שלנו.
עם זאת, בתרחיש זה של ודאויות סבירות, העתיד אינו כל כך בטוח, ותרחיש זה הוא שמצדיק חינוך המבוסס על גורמים הקשורים לאי ודאות כמרכיבים מכוננים של המציאות שלנו. אנחנו מדברים על חינוך שמטרתו להכשיר אנשים לחשוב ולפעול בהתבסס על גורמים כמו חוסר יציבות ואי ודאות, או אי רציפות וחוסר קביעות בכל התחומים החברתיים.
חינוך הומניסטי יותר ופדגוגיה שיתופית: מפתחות לחינוך לעתיד לא ברור
בתרחיש החברתי הנ"ל, אנו דורשים חינוך הומניסטי המחובר לחיים ומבוסס על ערכים אתיים ומוסריים.
כתוצאה מכך, חינוך הומניסטי יותר מצריך פדגוגיה הקובעת מצבי הוראה-למידה תוך בחינה מחודשת של התוכן האקדמי במונחים של בעיות מהחיים האמיתיים. אנו זקוקים לפדגוגיה המסוגלת לפתח חשיבה ביקורתית אצל תלמידים, פדגוגיה שיכולה ליחס את הידע לאור מציאות מגוונת ולעיתים לא צודקת ולא הוגנת.
לכן, יש לתמוך מתודולוגית בסוג זה של פדגוגיה על ידי קידום עבודת צוות ועבודה בין-תחומית. ידע תיאורטי של דיסציפלינות ונושאים שונים יכול לעזור לתלמידים להבין ולנתח את המציאות.
כל זה חייב להתבסס תמיד על דיאלוג, ויכוח ועבודה משותפת. כך, תהיה לדורות החדשים אפשרות לחשוב על שיטות לשיפור ההווה והעתיד, שמלבד אי הוודאות הוא גם מאתגר.
