תורת הלמידה המשמעותית של אוסובל

דיוויד פאו אוסובל, פסיכולוג ופדגוג שנולד בניו יורק בשנת 1918, פיתח את תורת הלמידה המשמעותית. ההתפתחויות התיאורטיות של אוסובל, כמו אלה של ז'אן פיאז'ה ולב ויגוסטקי, השפיעו רבות על הזרם הפדגוגי של הקונסטרוקטיביזם.

עד היום, תיאוריית הלמידה המשמעותית שאוסובל הציע הפכה לחלופה לצורה המוכללת ביותר של לימוד רוטינה. במובן זה, לימוד חוץ הוא סוג של למידה שתלמידים שוכחים במהירות.

בניגוד ללימוד חוץ, למידה משמעותית היא פרוגרסיבית ועובדת עם הפסקות והמשכיות בין ידע ישן לחדש. מטרתו היא שהתלמידים יתפסו ויבנו משמעויות חדשות.

ידע קודם כבסיס לתיאוריית הלמידה המשמעותית של אוסובל

התיאוריה של אוסובל לגבי איך אנשים לומדים טוענת שלמידה מתרחשת כאשר אתה מגדיל ומשכלל את הידע הקודם שלך. לכן, היא נותנת חשיבות חיונית לידע הקודם ולהיגיון המחשבה שכל אדם משתמש בו כדי ללמוד.

אוסובל קבע כי נוצר גשר קוגניטיבי בין רעיונות חדשים המקיימים אינטראקציה עם ישנים וקודמים, בתנאי שהם רלוונטיים במיוחד. הרעיונות הרלוונטיים הללו משמשים עוגנים למידע החדש, וזו הסיבה שאוסובל כינה אותם "רעיונות מעגנים".

בנוסף, הוא הצהיר שרעיונות העיגון הללו אינם רק מושגים. לפיכך, הם יכולים להיות גם דימוי, סמל, הצעה או סכמה נפשית.

הדבר המעניין בגישה של אוסובל הוא שהיא קובעת שכאשר מושג חדש מובן, הרעיונות הקודמים הקשורים אליו משתנים. במילים אחרות, מושגים וידע ישנים מקבלים משמעויות חדשות או הופכים מורכבים ומשוכללים יותר. למעשה, מושגים אלה יכולים לשמש אפילו כדי לאשש מושגים קיימים אחרים, ולהעניק להם יציבות רבה יותר.

איך להגיע ללמידה משמעותית

אוסובל הציב שני תנאים בסיסיים להתאפשר למידה משמעותית:

חומר הלמידה חייב להיות בעל משמעות

כדי להפוך חומר חינוכי, כלומר שיעורים, ספרים ותוכניות (תוכנה), לבעלי משמעות פוטנציאלית, עליהם להיות בעלי המאפיינים הבאים:

• היו קשורים לידע הקודם של התלמידים. זהו המאפיין העיקרי שעל החומר החינוכי החדש להחזיק.
• רצף הגיוני. משמעות הדבר היא שהחומר חייב להציג פרספקטיבה ראשונית של המכלול ולאחר מכן להתקדם בהבחנה בין קטגוריות, תכונות או קריטריונים.
• מבוסס על דוגמאות. במילים אחרות, כדי להציג את החומר החדש, על המורה למצוא דוגמאות ברורות שתומכות בהסבר שלהן.
• משמשים כ"מארגנים קודמים". אלו הם גם חומרים חינוכיים, הצהרות, ביטויים או דוגמאות, אך מבוא, המוצגים לפני חומר הלמידה עצמו. הם מארגנים המשמשים גשר בין מה שהתלמיד יודע למה שעליו לדעת, כדי שיוכלו ללמוד מושגים חדשים בצורה משמעותית.

ללומד חייבת להיות נטייה ללמוד

למרות שאוסובל קובע שהתלמיד חייב להיות בעל נטייה זו, ההתמקדות שלו היא במחנך. על המחנכים לשקול את הידע והרעיונות הקודמים של תלמידיהם כדי ללמד את החומר החדש.

מצד שני, אוסובל מחשיבה גם היבט מוטיבציוני ורגשי כתנאי להתרחשות למידה משמעותית. לפיכך, זו גם אחריותו של המורה להניע את תלמידיו ללמוד, למשוך את תשומת ליבם על סמך מושג, תמונה, רעיון או תכנית מנטלית קודמים.

בהקשר להיבט המוטיבציוני שאוסובל זיהה, הוא הדגיש גם כמה גורמים חיצוניים שחייבים להיות בהסכמה והרמוניה מכיוון שהם משפיעים על הישגי הלמידה. גורמים אלו הם:

• האקלים בכיתה. שלוות הנפש של התלמידים ושל המורה, איך הם פונים זה לזה, טון הדיבור וכו'.

• כיצד מסודרים חפצים בתוך הכיתה. אוסובל טען כי סידור שולחנות, כיסאות וחפצים אחרים אמור לסייע גם להימנע מהסחות דעת וגם לגרום לתלמידים ולמורה להרגיש בנוח.

סוגי למידה משמעותית

אוסובל הבחין בין שלושה סוגי למידה:

• למידת ייצוג. הכוונה היא ללמידה יסודית ששאר סוגי הלמידה תלויים בה. זה מורכב מייחס משמעויות לסמלים מסוימים, שיוך אותם לחלק קונקרטי ואובייקטיבי של המציאות. לדוגמה, ילד לומד את המילה "כדור" כאשר המשמעות של המילה מייצגת את הכדור שהוא תופס.

• למידת מושגים. בלמידה זו, המשמעות אינה קשורה עוד לסמל ספציפי אלא לרעיון מופשט. למשל, כבר לא מדובר בכדור הבטון שהילד רואה, אלא במושג "כדור", על מאפייניו ותכונותיו הניתנים להכללה לכדורים אחרים, בצבעים, בגדלים ובמרקמים אחרים.
• למידת הצעות. הלמידה הנובעת משילוב מושגים הגיוני. במילים אחרות, הצעה היא ביטוי המאפשר לבטא רעיון מורכב ומורכב ממושגים בעלי משמעויות אחידות וקשורות זו לזו.

החשיבות של למידה משמעותית כיום

התיאוריה של אוסובל על למידה משמעותית שימושית מאוד בפדגוגיה מודרנית. תכנון הוראה המבוסס על הידע הקודם של התלמידים כדי להניע ולתפוס את תשומת ליבם הוא המהות של תיאוריית הלמידה המשמעותית של Ausubel. זהו רעיון מרכזי, שבנוסף מרמז על התחשבות באינדיבידואליות וברמת ההתפתחות של כל תלמיד.

יתר על כן, הדבר החשוב בהשגת למידה משמעותית הוא שהידע הנרכש הוא פעיל ועמיד. לפיכך, זה בניגוד לתוכן שנשכח בעל פה, שנשכח בקלות בטווח הקצר.

כיום, כמעט כל תהליכי ההוראה המפותחים בבתי הספר מטרתם בדיוק להגיע ללמידה המשמעותית הנדונה. בניגוד ללימוד חוץ, זה מרמז שתלמידים באמת מבינים ומשתמשים בידע שהם לומדים.