מהי לידה פיזיולוגית?
אופי היונק של נשים הרות סיפק להן את היכולת המולדת ללדת. לאינסטינקט זה הפריע, בהזדמנויות רבות, פרוטוקולי הפעולה השולטים במערכות הבריאות הנוכחיות. במקרים רבים, פעולות אלו עלולות להוביל לנזקים הן לבריאות האם והן לבריאות תינוקה. להלן, גלה ממה מורכבת לידה פיזיולוגית.
מהי לידה פיזיולוגית?
לידה רגילה או פיזיולוגית היא התהליך הביולוגי שבאמצעותו התינוק שולח אותות לאמו להתחיל בלידה. מאותו רגע, האם והתינוק מתחילים בתהליך הורמונלי משותף המסתיים עם לידת התינוק.
בדיוק כמו ההתעברות וההתפתחות של התינוק במהלך ההריון, גם האם וגם התינוק מוכנים פיזיולוגית ללידה.
באילו תנאים זה מתרחש?
לידה פיזיולוגית מתרחשת באמצעות הפרדה של שני הורמונים:
- ראשית, אוקסיטוצין. הוא מייצר צירים ותחושות הנאה ומכין את האם והתינוק ללידה.
- שנית, אדרנלין. היא משתקת לידה מול כל סכנה וממקדת את תשומת הלב בבריחה וגם בהגנה.
הלידה מתרחשת בבטחה כאשר מכוונת מוח היונקים. במקרה זה, האם והתינוק מתאחדים בחוויה חושית שבה האינסטינקט שלהם, המווסת על ידי אוקסיטוצין, מנחה את התהליך. כל התערבות של הניאוקורטקס (המוח הרציונלי) מפרישה אדרנלין. הורמון זה עוצר את תהליך הלידה הטבעי, וגורם לסיבוכים אפשריים.
כדי שהאם תפריש אוקסיטוצין ותלד באופן טבעי, עליה להרגיש בטוחה, מוגנת וגם מכבדת במסגרת אינטימית. מומחים מציינים שלמעט סיבוכים מסוימים, תהליך הלידה חייב להתרחש באופן טבעי וללא כל סוג של התערבות.
מדוע חשוב לכבד לידה פיזיולוגית?
לכיבוד הלידה הטבעית יש השלכות חיוביות החורגות מעצם הלידה. לידה מכובדת, המציעה ליולדת סביבה אינטימית, בה מכבדים את חופש הפעולה שלה ומצטמצמות למינימום התערבויות חיצוניות, מאפשרות ליולדת לשקוע בתהליך הלידה בקשר מוחלט עם תינוקה.
החוויה של התינוק, מרגע ההתעברות, תנה את התפתחותו בחיים הבוגרים. לכן, הלידה היא עוד רגע מכריע שהתפתחותו תורמת לאבולוציה שלאחר מכן של התינוק. התחלת ההנקה והקשר מותנים מאוד בסוג הלידה שחווה הדיאדה אם-תינוק.
לידות במערכות הבריאות של היום
במהלך שנות ה-70, צץ באירלנד מודל טיפולי לידה בשם "ניהול פעיל של עבודה". בו רופא הנשים הוא זה שמנחה את הלידה ועל היולדת למלא אחר הנחיותיה כדי למנוע פתולוגיות אפשריות המתעוררות במהלך הלידה. מדינות רבות עדיין משתמשות במערכת זו.
מה קורה כשנעשות התערבויות מיותרות?
בהתבסס על ההגדרה של לידה פיזיולוגית, כל התערבות המהווה הסחת דעת עבור האם, משבשת את הקשר שלה עם גופה ועם תינוקה ומחברת אותה עם הניאוקורטקס שלה יכולה להיחשב מיותרת.
בהקשר זה, התערבויות רפואיות רבות שאינן מוצדקות (חוקן, גילוח, ניטור עוברי מתמשך, בדיקות אגן מיותרות, כריתת מי שפיר, וגם אפיזיוטומיה), יחד עם מצבי בית חולים אחרים (יותר מדי אור, יותר מדי אנשים, רעש וכו') משתקים את הפרשת אוקסיטוצין.
כל זה עוצר את תהליך הלידה הטבעי. לכן, האדרנלין מתחיל לשלוט בכל התהליך, כתוצאה מהפחד והלחץ של האם. מרגע זה ואילך יכולים להתחיל סיבוכי לידה.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) כולל את המונח אלימות מיילדותית כדי להתייחס לניכוס גוף האישה ותהליכי הרבייה על ידי אנשי בריאות, בצורה של טיפול דה-הומניזציה, מדיקליזציה פוגענית ופתולוגיזציה של תהליכים טבעיים, הכרוכים באובדן האוטונומיה של האישה. ושל היכולת לקבל בחופשיות החלטות משלה לגבי גופה ומיניותה, שיש לה השלכות שליליות על איכות החיים של האישה.
סיכום
מבלי להתעלם מהיתרונות הגדולים שההתקדמות הרפואית מייצרת בחברה, במקרה של לידה, מומחים צריכים לשקול לחשוב מחדש על פרקטיקות רפואיות מסוימות עקב הנזק שהן גורמות. במובן זה, ארגון הבריאות העולמי ועמותות אחרות מקדמים שינויים לטובת הקמה מחדש של פעולות מכבדות לפני הלידה.
בקיצור, להשלכות הבריאותיות תהיה השפעה חיובית על הדורות הבאים.
