אני לא עוזר לאשתי, אנחנו חולקים אחריות.
אשתי ואני חולקים אחריות. אני לא פשוט "עוזר" לה ברחבי הבית, ואני אף פעם לא מתכנן לעשות זאת. אני לא אתנהג כמו אורח, מחכה שיטפלו בו.
אני לא אהיה צופה, ואראה את אשתי רצה מצד אחד של הבית לצד השני כל היום. אני לא אשב ואסתכל בזמן שהיא נושאת את כל המשקל. מהיום הראשון הבנתי את האחריות לזוגיות ולהיות אבא.
כבר מההתחלה הבנתי שאני בן הזוג של אשתי. אני אוהב אותה ובחרנו בדרך המופלאה של קיום משפחה ביחד. קיום משפחה מרמז ליהנות מהחלקים הטובים ולקבל את החלקים הרעים.
ידעתי מהיום הראשון ששיתוף באחריות הוא המפתח. כאבא אני חלק מהבית וזה אומר שאני משתתף גם בפעילויות הביתיות. אני שוטף כלים, מגהץ, מחליף חיתולים ומבשל. שום דבר מזה לא מביך אותי או גורם לי לרצות שהייתי רווק.
זה מבחינתי להיות האיש הגדול יותר. למרבה הצער, בעולם של היום, המציאות היא שבתים רבים אינם כך. נשים הן לרוב אלו שדואגות להכל. הגברים הם פשוט צופים שעושים דברים אחרים.
אבל אם נחשוב על ילדינו, הדוגמה הטובה ביותר שאנו יכולים לתת להם היא של משפחה מאוחדת שחולקת את מטלות הבית באופן שווה.
אני לא עוזר לאשתי. אנחנו חולקים אחריות.
הדיון הזה אף פעם לא יוצא מהאופנה. מה שווה יותר - העבודה בתוך הבית או מחוצה לו? השאלה שאני שואל את עצמי כשאני עם החברים שלי היא: "האם אנחנו מעריכים את עבודתן של נשותינו, גם בתוך הבית וגם מחוצה לו?
"לאחרונה שטפתי כלים ואשתי לא הודתה לי", הוא משפט שכולנו שמענו מדי פעם.
כשחושבים על זה, למה שאשתי צריכה להודות לי על משהו שתורם לשיפור חיי הבית שלנו?
למה להודות לי על משהו שהיא עצמה עושה פעמים רבות, כשאף אחד לא רואה או מודה לה עליו?
לכן אני לא מחשיב את זה "לעזור" לאשתי. היא לא צריכה עזרה מאף אחד. היא עצמאית ומסוגלת לחלוטין להכל סביב הבית ובעבודתה.
מה שהיא ואני צריכים זה בן לוויה. אנחנו צריכים לתמוך אחד בשני, למרות שהיא יכולה לעשות את זה לבד כשצריך.
אני לא "עוזר" לאשתי לנקות את הבית. אני רק מנסה להפוך את המרחב שבו אנחנו חיים ביחד להוגן. אני מחטא ומסדר מהסיבה הפשוטה שגם אני גר כאן, תחת אותה קורת גג.
אני לא "עוזר" לבשל. אני פשוט משתתף באחריות הזו, כי אני גם אוכל. ועל ידי כך, אני מלכלך צלחות וכלים, מה שאומר שזו גם האחריות שלי לנקות לאחר מכן.
אני לא עוזר לאשתי עם הילדים. אני דואג לילדים כי הם גם הילדים שלי. שלנו.
אני לא "עוזר" בבית. אני עושה את חלקי.
כביסה, פריסה, קיפול הבגדים של כל המשפחה. איסוף צעצועים. ללמד את הילדים מתמטיקה. עושה עבודות בחצר.
מה שזה לא יהיה שצריך לעשות, דע שאני לא רק עוזר בבית, אלא חלק מהמשפחה. זו הסיבה שאני משתתף כמו שאני משתתף.
לעולם לא אחשוב שוב שמטלות הבית היו רק תפקידה של האישה. בלי קשר לתפקידי המגדר שגדלתי לראות, מה הוריי לימדו אותי או מה שלמדתי בבית הספר. אני מרגיש בר מזל בשביל המשפחה שיש לי. אני רוצה להוות דוגמה חיובית לילדים שלי.
אני רוצה להתייחס לאשתי כבת זוג ולא להתנהג כאורחת. אני רוצה לעשות את זה כי אני מעריך את אשתי וכל מה שהיא עושה למען המשפחה שלנו. אני מכבד אותה כמו שהיא. זה בדיוק כמו שאני רוצה שהיא תתייחס אליי.
