גדלת כהרף עין
בשבילי, ילדתי, גדלת כהרף עין. היום אני מביט בך באותה אהבה בעיניי כמו בפעם הראשונה שראיתי אותך. אבל אני נדהם איך הזמן עבר כל כך מהר. זה גורם לי לחייך לראות אותך עכשיו, בהווה, אבל גם להיזכר בעבר שלך.
אני שואל את עצמי איך הכל קרה כל כך מהר שאפילו לא שמתי לב. הזיכרונות שעולים במוחי הם היפים בחיי.
כל אנקדוטה מעיבה מעט על הראייה שלי. בין אם אלו היו זיכרונות משמחים או קשים, כל רגע מעלה לי דמעה בעין.
אני מסתכל עליך שוב. נראה כאילו העתיד שנלחמתי כל כך קשה עבורו נמצא עכשיו. אבל יש עוד כל כך הרבה לבוא. ללא ספק, התבגרת. השתנית בכל דרך אפשרית.
אנחנו גדלים ואנחנו לומדים. סיפוק וגאווה מאירים את לבי כמו אלף כוכבים נופלים.
החיים יוצרים את עצמנו וגדלים כמו עצים. אנחנו נולדים כמו זרעים. יש לנו כמה גנים, אבל זה תלוי בנו ליצור את עצמנו.
ז'וזה לואיס סמפדרו-
כל מה שהשארת מאחור כשגדלת
"תהנה מזה. הזמן טס, וילדים גדלים כל כך מהר". זה מה שכולם אמרו לי, כמעט על בסיס יומיומי, בהתעקשות כואבת.
למרות זאת, לא האמנתי. סירבתי להאמין בזה; לא לקחתי את זה ברצינות. אבל ללא ספק, דבריהם היו נכונים: גדלת כהרף עין.
אבל יש לי המזל והסיפוק שנהניתי מהילדות שלך במלואה. ככל שחלף הזמן, נאחזתי במתיקות ובתמימות שלך. ניזנתי מהקסם שבעינייך, מהדמיון שלך.
ואיך נהנינו מהזמן שלנו ביחד! הרמתי אותך בכל פעם שיכולתי, מחזיק אותך בזרועותי כל היום, כל יום. תמיד היית לצידי.
הסתכלתי, מוקסמת, בזמן שהאכלתי אותך. כיסיתי אותך בחיבוקים ונשיקות. ישנת, שלווה כמו מלאך, כשהסתכלתי.
הרגשתי שהדקות נמשכות לנצח, כאילו הזמן קפא לך ואני. נראה היה שכל אחד מהימים שלנו נמשכים לנצח.
הרגשתי שהזמן לא יטוס, לא איתך לצידי, בימים האידיליים ההם. במקום זאת, נראה שהוא עומד במקום, עדיף להתבונן בשלמותה של אהבה טהורה ובלתי מותנית.
שכנעתי את עצמי שהזמן לא יכול לעוף. האמנתי שהרגעים הנפלאים האלה יכולים להיות נצחיים, אלמותיים, בלתי נדלים. מה שלא שקלתי הוא שבמציאות, לא היה שיקוף טוב יותר של חלוף הזמן ממך, ילדתי.
זרע אף פעם לא שואל איזה סוג של עץ זה יהיה...הוא פשוט גדל.
אלחנדרו ז'ודורובסקי-
כשהתעוררתי, אהבתי התבגרה!
כן, טעיתי. יום אחד התעוררתי אחרי לילה של שינה קשה, והכל סביבי השתנה. כבר לא ביקשת חיבוקים, אלא חופש.
הבקבוק שלך גדל והוחלף באותן צלחות וכוסות שהשתמשנו בהן. התרוצצת, מלאת אנרגיה. הפסקת לפטפט, וכבר יכולת לומר את המילים הראשונות שלך.
פקחתי את עיניי שוב. ראיתי אותך הולך לבית הספר בפעם הראשונה. כבר נגמרו החיתולים. אתה משתלב בדיוק עם החברים החדשים סביבך. אתה יכול לבחור את הבגדים שלך ולהלביש את עצמך בלי עזרתי. הילד שלי גדל.
והעובדה היא שבהרף עין, ככל שגדלת, גם הלב שלך גדל. הימים המשיכו לחלוף, מהר יותר ויותר, ועד מהרה היה ברור עוד יותר למה הפכת. אני עדיין צופה בך, ואני רואה שאתה נאה, חזק, אמיץ ואצילי.
אתה תמיד תהיה הילד שטיפחתי בזרועותיי, עם כל אהבתי. עכשיו אתה בטוח בעצמך, עצמאי. מעל הכל, אתה שמח. אבל אתה כבר גדל לגמרי, עכשיו; מבוגר.
אם הייתי צריך להגיד לך דבר אחד עכשיו, ילדתי, הייתי אומר לך פשוט ליהנות מהכאן ועכשיו. היו נוכחים בכל רגע, כאילו זה היה האחרון שלכם. כי הזמן באמת עף, תאמין לי.
אני מסתכל בך, עם אשתך, מוכן לקבל בברכה תינוק חדש משלך. אני מאחל לך מכל הלב שתחיה כל שנייה מהחוויה הייחודית הזו בצורה הכי אינטנסיבית שאפשר.
קח את ילדך בזרועותיך. גם הם מתבגרים. הם יהיו גדולים מדי לפני שאתה יודע זאת. לישון מכורבלים יחד, כי יום אחד בקרוב, הם ירצו לישון לבד.
נשק אותם בכל פעם שאתה יכול. ולבסוף, אין מעשה אהבה גדול יותר מאשר להרפות לאחר שחלפו השנים. זה אירוני, אבל נכון.
במוקדם או במאוחר, כאשר הילד שלך גדל ויש לו חיים משלו, תצטרך לתת לו לעוף משם. סמוך על הלב שלך, ועל המילים החכמות האלה שבאות מעומק ליבי.
