אהבת אם דרך עיני בתה
בעוד שרוב המאמרים שלנו קשורים לאמהות, היום נרצה לדבר על אהבתה של אם דרך עיני בתה.
הסיפור שתמצאו למטה נכתב על ידי חבר מצוות המערכת שלנו, שעודדו לשתף אותו איתנו ועם כל מי שירצה לקרוא אותו.
קוראים יקרים, יש כאן מקום גם לנשים שאינן אמהות.
אביב, 2017
בפעם הראשונה שאני ובן זוגי עלינו יחד על אוטובוס, היינו עדיין בשנות העשרים לחיינו. היו כל כך הרבה אנשים באוטובוס שרק אני יכולתי לתפוס מקום.
החבר שלי נשאר לעמוד הכי קרוב שהוא יכול למרות הקהל.
ישבה מולי אשה עם תינוק שרבץ בתנועות שעמדה לבכות.
הסתכלתי על התינוק בעיניים וראיתי שהעיניים שלו עקבו אחריי. התחלתי לעשות פרצופים מצחיקים והוא התחיל לצחוק.
מישהו אחר עלה לאוטובוס וויתרתי על מושבי אבל המשכתי לעמוד ליד התינוק.
החזקתי את המעיל שלי על זרועי. היה לו מכסה מנוע עם קצת פרווה והשתמשתי בו כדי להצחיק את הקטן.
לקחתי את הקצה עם השפה ומשכתי אותו כך שזה כבר לא היה מעיל, אלא סוג של פרווה.
ואז נגעתי בעדינות בילד עם הצעצוע החדש דמוי הכלב. " ווף, ווף, ווף!" אמר הכלב, והתינוק רעד מצחוק.
אמו של התינוק הביטה בי משועשעת והודתה לי בתנועה. הנחתי שהיא הודתה לי על כך שמנעה מהשרבט להפוך להתקף זעם.
בתורי הודיתי לה על שחלקה איתי רגע יפה דרך התינוק שלה.
ראיתי שהיא עייפה אבל מאושרת. ידעתי שהיא אמא טובה.
נוסעים רבים התלחשו באוטובוס כיצד אוכל להפוך לאמא טובה. הרגשתי שזה נכון למרות שלא חשבתי על להביא ילדים אז.
ירדתי מהאוטובוס עם החבר שלי. אף אחד מאיתנו לא אמר כלום.
אחר כך חייך ואמר: "למרות שאני לא רוצה להביא ילדים לעולם, אני חייב להודות שהיית אמא טובה. נראה שאת מסתדרת טוב עם ילדים והם עושים את אותו הדבר איתך".
פנטזיה שוחררה והמשכנו ללכת ברחוב. עד כמה שאני אוהבת ילדים, אני עדיין לא חושבת על להיות אמא. החבר שלי צחק והמשיך ללכת.
התפיסה שלי לגבי אהבת אמא
אני זוכרת שאמא שלי אמרה כמה פעמים איך היא חושבת שהיא נולדה להיות אמא.
היא אמרה שאין דבר שהיא אוהבת יותר בעולם הזה מאשר הילדים שלה. שאין דבר ואף אחד שיכול למלא אותה בסיפוק רב יותר מלראות את ילדיה מתגברים על אתגרים.
היא אומרת שהיא הייתה כל כך גאה, עד כדי כך שהיא יכלה להרגיש הגשמה עצמית פשוט על ידי ההזדמנות לחלוק את האהבה שהיא מרגישה.
בדרך זו או אחרת, אהבת אמא יכולה לעורר השראה עמוקה.
שלא כמו אמא שלי, הרבה אנשים חושבים שנשים לא נולדות רק כדי להיות אמהות. אני יודע שזה גם נכון.
למרות זאת, אני כן מאמין לאמא שלי. מעבר לשכנוע בקולה, אני מאמינה באושר שפולש אליה כשהיא מספרת לי הכל בלי מילים.
אני גם רואה את זה כשהיא אומרת את זה לעצמה בשתיקה, במחשבה שאני יכול לראות רק את החיוך שלה.
לסיפור הזה אין שום קשר לאמהות שלי אלא לאופן שבו תפסתי אהבה אימהית במהלך חיי.
בגיל 28 אני יודעת להיות רק בת.
אמא שלי תמיד הייתה יוצאת דופן איתי ועם האחים שלי. עם כל המעלות שלה, היא תמיד הייתה ללא תנאים ותמיד גרמה לי להרגיש את האהבה שלה.
גדלתי כשראיתי את הדרכים הרבות שבהן אמא שלי יכולה לאהוב בן אדם, מעבר לי, לאחים שלי ולשאר בני המשפחה.
אני אסיר תודה לה עד אין קץ
הודות לאמי, למדתי לתפוס את האהבה במלואה ולחלוק אותה.
אני דודה לחמישה ילדים (בינתיים) ובהרבה הזדמנויות טיפלתי, טיפלתי ואהבתי את האחייניות והאחיינים שלי כאילו היו שלי.
כשאני רואה תינוק, באוטובוס, על המדרכה או בכל מרחב ציבורי, אני זוכרת כמה זה יפה שקיבלתי את הדוגמה של אהבה מאמי.
המתנה הכי גדולה עבורי - מבין הרבות שקיבלתי מאמי - מעבר לאמהות, היא היכולת להתחבר לילד. השראה מיידית. הצג ללא כל קביעה מראש.
בטעות למדתי איך להיות אמא
אם יום אחד אבחר להביא ילד לעולם, אני בטוח שאוכל לאהוב את הילדים שלי מעל לכל דבר אחר.
לעת עתה, אם אני פוגש עיניים של ילד, אני יכול להתחבר אליו, דרך איזושהי מחווה טהורה וכנה. תמיד יש את היכולת.... או יותר נכון, מתנה לאהוב.
אם לעולם לא אחליט להיות אמא, אהיה מרוצה מכמה שנהניתי מאהבתה של אמי.
תודה אמא. היום מחר ולתמיד
מעל הכל, אני רוצה להודות לך על שגרמת לאהבה להגדיל את גודל ליבי.
אם השארתי משהו, זה בגלל שאצטרך לכתוב עליך שוב.
