צפייה מוגזמת בילדים: מה כדאי לדעת
האם אי פעם ראית את כל העונה של סדרה תוך יומיים? תשובתך לשאלה זו עשויה להיות חיובית, שכן זהו נוהג נפוץ יותר ויותר בחברה שלנו. אם נכנעתם לבולמוס בסדרות בשלב מסוים, בוודאי תזהו את החרדה להמשיך ולצפות בפרק הבא ואת הריק שמופיע כשהסדרה סוף סוף מסתיימת. ובכן, כדאי שתדעו שזה ידוע בתור צפייה מוגזמת ושזה משפיע גם על הילדים שלכם.
הדרך החדשה לצפות בטלוויזיה
עד לפני זמן לא רב, היינו צריכים לחכות שבוע שלם כדי לראות איך הסדרה האהובה עלינו תמשיך. עם זאת, עם הגעתם של פלטפורמות סטרימינג, הדינמיקה הזו השתנתה. כעת, יש לנו את התוכן המלא זמין ביום אחד. ללא ספק, אתה יודע מה ההשלכות של השינוי הזה.
הצורך שלנו במיידיות גדל באופן דרמטי, ובמקרה של ילדים, יכולות להיות לכך השלכות חמורות בהרבה.
מהי צפייה מוגזמת?
צפייה בינג' היא מונח המתייחס ל"מרתון הסדרות" המפורסם ובעצם מורכב מצריכת כמות גדולה של תוכן אורקולי בפרק זמן קצר .
כשאנחנו עושים את זה, אנחנו לא עושים את זה במודע ובמכוון. להיפך, אנו פועלים מונעים על ידי דחף, ולפעמים, אנו אפילו מזניחים או דוחים משימות ופעילויות אחרות שעומדות לפנינו. זוהי, אם כן, סוג של התמכרות.
התופעה הזו נכנסה לחיינו יד ביד עם פלטפורמות תוכן לפי דרישה, כמו נטפליקס או דיסני +, ומשפיעה על מבוגרים, צעירים וילדים כאחד.
עם זאת, זה לא אירוע מקרי או אקראי. למעשה, ישנם מנגנונים נלמדים היטב שקיימים במטרה לגרום לאנשים להתחבר לסדרות הללו. ביניהם בולטים הבאים:
- שחרור תוכן בבלוק: במקום להוסיף את הפרקים בהדרגה, הפלטפורמות הללו בוחרות להציע לנו עונות שלמות או אפילו סדרה שלמה בבת אחת.
- שרשור אוטומטי של פרקים: כשפרק מסתיים, אנחנו לא צריכים לעשות כלום או להחליט אם אנחנו רוצים לראות עוד פרק. הסיבה לכך היא שאחרי כמה שניות, הפרק הבא מופיע על המסך.
- היכולת לדלג על הסיכום, ההקדמה והקרדיטים: למוח האנושי יש מעט סובלנות להמתנה, ועם כל המתקנים הללו, הם גורמים לנו להמשיך במרתון, אפילו בלי לחשוב על זה.
- כשמדובר במיקוד לילדים, מתווספים גם אלמנטים אינטראקטיביים ושובבים, שמצליחים ללכוד עוד יותר תשומת לב ולהשאיר אותם מתעניינים לאורך זמן.
איך צפייה מוגזמת משפיעה על ילדים?
כאשר ילד צופה בסדרה עם כל המאפיינים והמתקנים שהזכרנו לעיל, הוא עלול לפתח סוג של הוק או התמכרות.
על ידי צריכת תוכן אורקולי, המוח מפעיל את מערכת התגמול ומתחיל לשחרר דופמין. המוליך העצבי הזה לא רק גורם להנאה מפעילות זו אלא גם מעודד אותך להמשיך בה שוב ושוב. בדרך זו, המוח עצמו דוחף אותנו להמשיך ולהתקדם עם פרקים נוספים.
למרות שזה קורה בכל הגילאים, ילדים עדיין לא בשלים מספיק כדי לשלוט בדחפים שלהם או לדחות סיפוקים. לכן, סביר יותר שהם יפלו לסוג זה של צריכה פוגענית.
בנוסף, צפייה מוגזמת גורמת לנו לשקוע לגמרי בתוכן. מכיוון שהחשיפה היא קבועה, הקטנים חיים את החוויה בעוצמה רבה. הם מפתחים אמפתיה רבה כלפי הדמויות ומעורבים עמוקות.
לכן, כשהסדרה מסתיימת, הם חווים לרוב סוג של דיכאון או ירידה רגשית בדומה למה שקורה למבוגרים. עם זאת, ההבדל הוא שהמוח שלהם עדיין מתפתח. אין להם את המשאבים הדרושים לנהל את הרגשות האלה.
יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתמכרות זו לתכנים אורקוליים עלולה להוביל ילדים להזנחה או נטישת פעילויות אחרות בעלות חשיבות עליונה. לדוגמה, חיי משפחה, משחק חופשי או סוציאליזציה עם ילדים אחרים.
מנע מהילדים שלך צפייה מוגזמת
אנחנו המבוגרים בקושי יכולים לשלוט בצורך שלנו לראות פרק אחרי פרק. אז, אנחנו לא יכולים לבקש מילדים להיות בשליטה מספיק כדי לעצור בעצמם עם הזמן. לכן, תפקידם של ההורים לקצוב את צריכת הטלוויזיה ולהבטיח עמידה בשאר הפעילויות הנחוצות.
מדיה אודיו-ויזואלית משעשעת ויכולה לארח תוכן משחקי וחינוכי לילדים. עם זאת, אם לא נעשה בהם שימוש מתון, הם עלולים להוביל לצריכה ממכרת שמזיקה מאוד לבריאותם של קטינים.
מכל הסיבות הללו, אנו ממליצים לכם להיות נחושים ולהציב גבולות כדי לשלוט בזמן שהילדים שלכם מבלים מול המסכים.
