ויסות תיאבון אצל ילדים
למרות שקשה להאמין, התיאבון אצל ילדים הוא מולד. עם זאת, הסביבה וזמינות המזון משנים את יכולתם לזהות אותו. לכן, בהתחשב בשכיחות הגבוהה של מחלות כמו השמנת יתר, סוכרת, מחלת כבד שומני לא אלכוהולי, בין היתר, חיוני לדעת כיצד פועל ויסות התיאבון אצל ילדים.
ויסות התיאבון מבטיח שילדים קטנים יוכלו לשים לב לאותות הללו ולאכול מספיק כדי שגופם יתפקד כראוי. האם אתה רוצה ללמוד עוד על זה? המשך לקרוא!
מה זה תיאבון?
ראשית, ניתן להגדיר תיאבון בשתי דרכים שונות לפי האקדמיה המלכותית הספרדית לשפה ולפי הביולוגיה. מצד אחד, זה הדחף האינסטינקטיבי לספק את צורכי האנרגיה של הגוף. לכן, נוכל לומר שזה הדחף לאכול.
יחד עם זאת, מכלול התהליכים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים והסביבתיים הם שקובעים את דפוסי האכילה שלנו. בקיצור, מה, כמה ואיך אנחנו אוכלים.
יתר על כן, זה מווסת על ידי האינטראקציה של מנגנונים הומאוסטטיים ונהנתניים. מחסור באנרגיה מגרה את הראשון ונוכחות המזון מעוררת את השני.
בהתחשב בשניהם, יוצא כי בהתחשב בכמות הגדולה של מזון שיש לנו גישה אליו, המסלול השני מעורר. המשמעות היא שאזורי המוח הקשורים להנאה ולתגמול מופעלים.
כתוצאה מכך, ילדים נוטים לאכול מבלי להיות רעבים ועל סמך ההשפעות המענגות שנוצרות על ידי ממתקים ומוצרים כגון מאפים. להלן, נדון בגורמים החשובים ביותר הקובעים את ויסות התיאבון.
גורמים המעורבים בוויסות התיאבון אצל ילדים
מה אם זה הגנים?
לגבי רעב, שובע והנאה מאוכל, התגובות תלויות 60-80 אחוז בגנים, כפי שניתן לראות במחקרי תאומים. בהתבסס על אמירה זו, התיאבון הוא מולד, כפי שמציינת הגדרתו. עלינו לזכור כי ההפך הוא הנכון בכל הנוגע למשקל, שעבורו תפקיד הגנטיקה הוא 10-20 אחוז.
הורמונים מסדירי תיאבון
זהו תהליך מורכב מאוד, שכן הגוף מפריש אותם בהתאם למידת הרעב והגירויים שהוא מקבל, פנימיים וחיצוניים. רגע לפני האכילה, חושי הראייה והריח, כמו גם הרוק, מתריעים למוח ולקיבה שאנו זקוקים לאנרגיה.
מצד אחד, יש לנו הורמונים שאחראים לגירוי הרעב, כמו גרלין, בין היתר, אשר יורדים ככל שאנו אוכלים מזון. אנחנו גם יודעים שלילדים הסובלים מהשמנת יתר יש רמות גבוהות יותר.
אותו דבר קורה עם לפטין, מכיוון שהוא פרופורציונלי לכמות השומן בגוף. עם זאת, האחרון מעכב רעב, ולכן יש התנגדות מסוימת להשפעתו עקב מחסור בקולטנים.
במקביל מתערבים הורמונים משביעים כמו GLP-1, נוירופפטיד YY וכו'. בין אלה בולט אינסולין, שערכיו עולים כאשר אנו צורכים מזון עשיר בפחמימות. יתרה מכך, מול היפוגליקמיה, התגובה היא בחירה במזונות עתירי אנרגיה.
אפילו צריכה מתמדת של מזונות טעימים (עשירים בשומנים וסוכרים) חוסמת את גרעין השובע ומגבירה את משך וכמות הבליעה על ידי הגברת רמות הסרוטונין והדופמין. אלה הם אלה שיוצרים הנאה.
השפעת הסביבה על ויסות התיאבון אצל ילדים
מאז המאה ה-20, וויסות התיאבון הפך חשוב יותר בשל המגוון הרב של מזון שיש לנו גישה אליו ובשל פרסום. יש להוסיף גם את הקלות שבה ניתן לרכוש אוכל בלחיצת כפתור דרך האינטרנט. לכן, יתכן שילדיכם יתקשו לשלוט בעצמם ולבקש מכם אוכל לאורך כל היום בגלל ההפצצה המתמדת של האוכל סביבם.
באשר לפרסום, העובדה שזמינים מוצרים לא בריאים במחירים נמוכים עם מתנות הפונות לילדים פועלת נגד ויסות התיאבון. ראוי להזכיר גם את ההשפעה של מנהגים משפחתיים, תרבותיים וחברתיים.
וגם המסעדות והתעשייה לא פיגרו מאחור, שכן הגדילו את גודל המנות והמארזים. בלי לשים לב, אנחנו אוכלים יותר.
כיצד להחזיר את ויסות התיאבון אצל ילדים?
כתוצאה מאובדן זה בתחושת הרעב והעלייה במשקל העודף ומחלות מטבוליות אחרות, יושמו מדיניות שונה לשיפור תזונת הילדים. איך? דרך:
- תוכניות פעילויות המועברות על ידי דיאטנים-תזונאים ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות. אלה מבוססים על תרגילים תיאורטיים ומעשיים.
- הסרת מכונות אוטומטיות מבתי ספר או שינוי התוכן כדי להפוך את האפשרויות לבריאות יותר.
- יישום אמצעים בתפריטי בית הספר כך שיהיו מאוזנים ויעמדו בדרישות הצריכה של קבוצות מזון.
- הגבלת פרסום במשבצות זמן בהתאם לגיל.
- מיסוי מוצרים מיותרים (עוגיות, מאפים, משקאות קלים, מיצים...).
לבסוף, כהורים, תוכלו ללמד את ילדיכם שחלק מהמוצרים מיועדים לצריכה מדי פעם ושלא תמיד תהיה להם גישה אליהם. מה גם שאפשר ללמד אותם לשים לב לאותות הרעב של הגוף ולהפסיק לאכול כשהם מרגישים שבעים.
