ניתוק רגשי אצל בני נוער
כיום, נפוץ מאוד לראות צעירים חיים בעולם משלהם. הם יכולים להיות מוסחים על ידי רשתות חברתיות ושקועות לחלוטין. אבל המצב הרגיל לכאורה הזה יכול להסתיר בעיה רצינית: ניתוק רגשי אצל בני נוער.
מהו ניתוק רגשי אצל בני נוער?
מערכות יחסים עם אחרים
ניתוק רגשי הוא נטייה להתעלם (במודע או שלא במודע) מהרגשות שלו ושל אחרים. הסיבה לכך היא שהצעיר מאמין שרק הוא אחראי לעצמו, וזה יכול להוביל אז לחוסר דאגה לזולת, וגם לחוסר אמפתיה. הם חושבים שהם צריכים לדאוג רק לעצמם וזה מרמז על מידה מסוימת של אנוכיות.
הצד השני של המטבע הוא הרעיון שלרוב בני נוער חושבים שהם היחידים שצריכים לטפל בבעיות שלהם. זו הסיבה שלבני נוער מנותקים רגשית יש לעתים קרובות תחושה של אומניפוטנציה מזויפת. הרעיון של "אני יכול לעשות הכל" שולט בחייהם, שהוא בעצם יותר כמו "אני צריך להיות מסוגל לעשות הכל".
איך בני נוער מתייחסים לעצמם
בהתייחס לתחושות שלהם, שלעיתים מציפות, בני נוער הופכים לעתים קרובות להתגוננות ומתנתקים מרגש כי הם לא יודעים איך להתמודד איתו. הם מתעלמים מזה, מטאטאים אותו מתחת לשטיח וממשיכים את חייהם באופן אוטומטי.
הנער עם הניתוק הרגשי אינו מעוניין בבניית אמון או מערכות יחסים מתמשכות עם אחרים. אינטראקציות הן שטחיות, נטולות מחויבות ואמפתיה, שכן הן ממשיכות להימנע מהתמודדות עם רגשותיהם המטרידים והמפחידים לעתים.
כך נוצרים חיים של בדידות פנימית בהם הם הולכים למפגשים משפחתיים, מקימים מערכות יחסים, ו(בעיקר ברשתות החברתיות) נראים כמי שחיים חיים מלאים ומספקים. עם זאת, מאחורי הכל עומדים רגשות רבים שלא טופלו כראוי.
עבור המתבגר שמרגיש כך, כל צורה של קרבה היא מפלצת שיש להימנע ממנה בכל מחיר. אנשים מבלים יחד, אבל הם לא מחוברים. הם מקימים חומות כדי להגן על עצמם מפני סיכונים פוטנציאליים, אבל זה מבודד אותם מהאפשרות לקבל הבנה וחיבה.
גם אם למתבגר תוצע אהבה ותשומת לב אמיתיים על ידי המשפחה והחברים שלו, הם ימשיכו להרגיש לבד, מכיוון שהם לא רושמים זאת באופן פנימי.
תסמינים של ניתוק רגשי אצל מתבגרים
- קושי לחוות רגשות, כמו גם לזהות ולתקשר אותם. חוסר יכולת לדעת מה הם רוצים ומה הם צריכים
- הצגת רציונליות קיצונית במצבים רגשיים ביותר.
- חוסר אמפתיה כלפי אחרים ובעיות ביצירת קשרים טובים ועמוקים.
- מרגיש קהה רגשית ומבולבל.
- התרחקות מהסובבים אותם (במיוחד מהמשפחה שלהם). הם עושים זאת על ידי התרחקות פיזית או רגשית. כשהם מתרחקים פיזית הם הולכים למקום אחר כשמישהו מפריע להם כדי שהם לא יצטרכו להתמודד עם זה. מצד שני, כשהם מתרחקים רגשית, הם נשארים פיזית באותו מקום, אבל שותקים, מתעלמים מהמצב או משנים נושא.
- חוסר תיאבון, נדודי שינה, אדישות ותגובות מוגזמות במצבים לא חשובים.
מאיפה הניתוק הרגשי?
גורם מפתח בדפוס התנהגות זה הוא שפיתח מצב התקשרות נמנע במהלך ההתבגרות. תינוקות שהוריהם לא ענו באופן עקבי על דרישותיהם וצרכיהם מפתחים מנגנון הגנה אשר מדחיק או מתעלם מרגשותיהם השליליים. דפוס זה ממשיך לבגרות, וכתוצאה מכך, מראה את עצמו כחוסר אמון באחרים. התוצאה של זה היא שהם נסוגים לתוך עצמם.
נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון כאן היא שהם מגיעים לגיל ההתבגרות מבלי שפיתחו את הכלים הדרושים להתמודד עם זה. בשלב זה של חייהם, נער צריך להתחיל לקחת על עצמו אחריות ולהתנהג כמו מבוגר. עם זאת, אם הם לא רכשו מספיק הערכה עצמית או עצמאות, אז הם עלולים להרגיש מוצפים מהמצב ולהסתגר לתוך עצמם.
גם השפעת קבוצת השווים והתקשורת רלוונטית. אלו נוטים לתמוך ולעודד שטחיות ואנוכיות במערכות יחסים.
מה אפשר לעשות?
הדבר העיקרי שאתה יכול לעשות הוא להציע למתבגר שלך אוזן קשבת, לנסות להבין אותם מבלי לשפוט אותם ולתת לו תמיכה ללא תנאי. חשוב לתת להם את החופש לגלות את הזהות שלהם, לחוות וללמוד מהטעויות שלהם. תמיד כדאי להזכיר ולהראות להם שהמשפחה שלהם היא מקלט בטוח שהם תמיד יכולים לפנות אליו.
נסו לעודד שיחות עמוקות ולא שיחת חולין או אפילו נזיפה. עם זאת, אם המצב הופך חמור, אז תצטרך לפנות לעזרה מקצועית.
