עצירת התקפי זעם: מה אתה יכול להגיד לילד שלך?
התקפי זעם הם דרך של ילד לומר: "מה שאני מרגיש חזק יותר ממני, ואני לא יכול לשלוט בו." זה נורמלי שלילדים יש את התגובות החזקות האלה של כעס. הם עדיין לא מסוגלים לבטא את הרגשות העזים שהם חשים במילים.
התקפי זעם מתחילים בדרך כלל בסביבות גיל שנתיים. חשוב להתייחס אליהם כראוי כדי לתרום להתפתחות הרגשית הבריאה של ילדכם.
ישנם סוגים שונים של התקפי זעם. לפעמים, התקף זעם יכול להיות כלי שילד משתמש בו כדי לתמרן ולהשיג את מה שהוא או היא רוצים. פעמים אחרות, הם נטועים ברגשות עמוקים יותר.
אבל בכל מקרה, אל תגיב להתקף זעם של ילדך באחד משלך. הישארו רגועים והישארו בשליטה על הרגשות שלכם.
כהורה, עליך לדבר עם ילדך על מה שקרה, אך לא בזמן שהוא עדיין בועט וצורח. דבר איתם ברגע שהם נרגעים.
ברגע של משבר, ילדים לא מבינים סיבה. במהלך התפרצות, לכן, מומחים מציעים פשוט להגיב לילדכם בחיבוק. דבר אליהם ברכות ובעדינות, והמתן. כשהתקף הזעם ייגמר, זה הזמן לדבר.
אסטרטגיות לעצירת התקפי זעם
כפי שציינו, התקפי זעם הם נורמליים לחלוטין במהלך הילדות המוקדמת. זו הסיבה שכל כך חשוב לדבר עם ילדכם לאחר כל פרק. בדרך זו, תעזור להם לשקף ולהתבגר, ולעצור התקפי זעם מלהופיע שוב.
- זכור שכאשר אתה מדבר אל ילדך, עליך לעשות זאת באופן ברור וישיר, במונחים קונקרטיים. חשוב לוודא שהילד מבין מה אתה אומר.
- הבעות ידידותיות, מחוות, חיבוקים, חיוכים וטוני קול חיבה הם הבסיס לתקשורת שלך עם ילדך ברגעים אלה. זה לא אומר שאתה מאשר את ההתנהגות שלהם. אתה יכול להודיע לילדך שההתפרצות שלו הייתה בלתי מתקבלת על הדעת, תוך כדי מראה לו שאכפת להוריו.
- במהלך התקף זעם, המבוגר האחראי על הילד צריך להעריך את המצב. אם אתה נמצא במקום שבו ילדך עלול להיפגע, העדיפות הראשונה שלך צריכה להיות לקחת אותו למקום מתאים יותר. במהלך כמה דקות אלו, עדיף לא לומר דבר כלל. אסטרטגיה אחת להפסקת התקפי זעם יכולה להיות לגרום לילד למקד את תשומת הלב שלו במשהו אחר. בדרך זו, הם ישכחו מהגירוי שגרם לסצנה, ויתמקדו באחר, בהדרכתכם.
חיזוק חיובי
- השיחה שלך עם הילד לא צריכה להיות נזיפה. זכרו שהתפרצויות אלו הן לרוב בלתי רצוניות ובלתי ניתנות לשליטה. ביטויים כמו "אני אעזור לך להתגבר על זה" או "אל תדאג, אני כאן כדי לעזור לך", יחד עם נימה חמה ומרגיעה, יעזרו לילדך להרגיש רגוע ובטוח.
- לאחר שהתקף זעם חלף, חשוב שתראה לילדך עד כמה אתה מרוצה ממנו על כך שהחזיר לעצמו את השליטה. זה הזמן להסביר להם מה הייתה דרך טובה יותר להגיב. "כשאתה מרגיש ככה, נסה לדבר איתי. תסביר מה אתה מרגיש, ונפתור את זה, ביחד". "אם אמא אומרת 'לא', אתה יכול לשאול למה. תמיד יש סיבה, וזה תמיד לטובתך". נסה להשתמש בביטויים כאלה.
- כאשר אתה מדבר עם ילדך, היזהר לא להביע אי הסכמה או שיפוט כלפיו כאדם. מדברים רק על המעשים שלהם. לעולם אל תיתן להם את הרעיון שהם "רעים". מה שהם עשו היה רע. זוהי הבחנה מהותית לדיון בהתנהגותם ובסיבות לה. ילדים ישתפו את מה שעולה על דעתם רק אם הם לא ירגישו נשפטים.
- החשיבה של ילדים היא פשוטה. כשאתה מדבר איתם, הימנע ממונחים מעורפלים וכלליים. למשל, מקובל שאנחנו אומרים לילדים: "תהיו טובים". אבל ביטוי זה יכול להתייחס לכל כך הרבה פעולות שונות שהילד עשוי שלא להבין עד הסוף. מסרים אחרים, כמו "לשמור בשקט", "לא לצעוק יותר" או "תפסיק לגעת בכל דבר" הרבה יותר ברורים וקלים להבנה.
- לדבר עם ילדך פירושו גם להקשיב לו. נסו להבין את הסיבות למעשיהם. זהו רגע טוב עבור ילדכם לנתח את התנהגותו ולהבין מדוע היא לא הייתה מתאימה. אל תזלזלו ביכולת של ילדכם להבין.
התקפי זעם צריכים להיעלם ככל שילדכם גדל, אם כי התפרצויות זעם עלולות להופיע שוב בצורות שונות במהלך גיל ההתבגרות. אבל לא משנה מה גיל הילד שלך, העצה הכללית להפסקת התקפי זעם זהה.
הישארו רגועים, פתחו דיאלוג על ידי הקשבה וגם דיבור והתאימו את המסר שלכם למאפיינים של ילדכם. מעל הכל, הראו לילדכם שאתם אוהבים אותו וודאו שהוא מרגיש בטוח ומטופל.
