דברים שהורים לא צריכים להגיד או לעשות מול ילדים
רוב הילדים נוטים לחקות את מה שהוריהם אומרים ועושים. לכן כדאי לשים לב היטב להתנהגות שלנו ולדעת מה כדאי ומה אסור להגיד בפני ילדים.
מידע לא חייב להיות מועבר ישירות למישהו כדי להשפיע עליו. פשוט על ידי נוכחותם, ילדים מסוגלים להבין ולקלוט הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
הם ילמדו על ידי צפייה בכל מה שאנחנו עושים, וזה ישפיע על הדרך שבה הם פועלים בעתיד. לכן, עלינו להימנע מהתנהגויות ובעיות מסוימות עד שהם מסוגלים להבין טוב יותר את ההקשר.
למה שלא נדון בנושאים מסוימים בפני ילדים?
כשהם קטנים מאוד, ילדים מפרשים את העולם מנקודת מבט מאוד ייחודית. הם מבינים וסופגים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, אבל הם גם מאוד מילוליים.
גם אם הם מבינים מושג כללי, הם לא מעריכים את הניואנסים, הביטויים או המטאפורות שבהן אנו משתמשים. למשל, אם נזכיר שלשכנה יש רגלי עורב, לא נתפלא אם הילדה שלנו חושבת שהרגליים שלה כמו של ציפור.
הם גם לא יכולים להבין אירוניה, סרקזם או משמעויות כפולות. הם לא מבינים שאנחנו יכולים להגיד משהו ברגע של כעס שאנחנו מתחרטים עליו אחר כך. כל הניואנסים האלה שילדים עדיין לא יכולים להבין הולכים לעבודה בדמיונם.
מכיוון שהם מבינים בצורה הטובה ביותר את השפה הלא מילולית, כלומר את שפת הגוף שלנו, הם לוכדים את הרגש של המצב. כתוצאה מכך, הפרטים שעדיין לא הבינו מוחלפים במטען רגשי.
מבלי להיות מודעים לכך, אנו מעבירים מידע רב לילדים. זה יכול להיות נטל רגשי מבלבל עבור הקטנים.
זה יכול להוות מספר בעיות. אנחנו לא מתכוונים רק למבוכה אפשרית בגלל שילדינו חושפים רכילות, למשל. מדאיגים יותר הם מצבים שבהם ילדים עשויים להרגיש מבולבלים או מפולגים מבלי להבין באמת את הסיבות.
דוגמה להמחשה
תארו לעצמכם את המצב הזה: ניהלתם דיון עם ההורים שלכם ועכשיו אתם פורקים בפני בן הזוג. ילדכם נוכח ומבין שאתם כועסים על סבא וסבתא שלו, אותם הוא אוהב מאוד.
איך הוא ירגיש? לפי תפיסתו, כעס מופיע כאשר מישהו עשה משהו לא בסדר. האם סבא וסבתא רעים? כיצד יש להתייחס אליהם? מה יקרה? מה הוא יכול לעשות?
באותו אופן, בלבול זה יכול להיווצר במצבים שונים מאוד. מבלי שנשים לב, ייתכן שאנו דנים בנושאים שילדינו אינם מוכנים להבין או עשויים לפרש לא נכון, כמו מערכות יחסים של זוגות, חברות, בית ספר או "בעיות של מבוגרים", וזה יכול להוביל לרגשות מבלבלים.
עלינו להיות קשובים למה שאנו אומרים בפני ילדים, אך מבלי שזה ימנע מאיתנו לתקשר איתם.
כמה נושאים שאסור לנו לדבר עליהם מול ילדים
לפנינו רשימה של נושאים שכדאי לנו להימנע מלדבר עליהם מול ילדים.
- מדבר רע על אנשים אחרים. זה כולל גם רכילות באופן כללי. ילדים, במיוחד הצעירים שבהם, אינם מסוגלים להבין את ההערות הפרטיות הללו, וגם לא את תפקידנו בהן. כפי שהמחישנו לעיל, הם עלולים להרגיש מבולבלים, מפולגים ואפילו אשמים.
- דאגות "מבוגרות". כסף, זמן, אוכל... אל לנו לתת לכל מה שנוגע לנו ללכת לילדים שלנו. כשהם גדלים, אנחנו יכולים להסביר את המצבים האלה, אבל תמיד בצורה שהם יכולים להבין.
- דבר מול ילדים כאילו הם לא שם. תיוג אותם והערות לגבי מבנה הגוף או האינטלקט שלהם, במיוחד אם הם שליליים, יכולים ליצור קומפלקסים.
עלינו לקחת בחשבון גם את הטון שאנו משתמשים בו או את הגישה שאנו מראים. לדוגמה, צעקות, גם אם הן לא מכוונות לילדים או אם הן משמשות להקל עלינו, רק יחסמו, יפחידו ויבלבלו ילדים.
עלינו גם להימנע משקרים, כי ילדינו יתרגלו להימנע מהאמת כשנוח להם.
איך אנחנו שולטים במה שאנחנו אומרים?
לא תמיד נוכל לשלוט בעצמנו. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא שנבהיר את מצבנו לילדינו ונקל עליהם את הבלבול.
להיות קשובים כשמדברים מול ילדים לא אומר שעלינו לנתק כל תקשורת בנוכחותם. למעשה, זה יהיה מאוד שלילי עבורם, מכיוון שהם יחשבו שהם מפריעים לך או שאתה לא רוצה שהם קרובים.
כל מה שאנחנו צריכים זה להרהר קצת ולהכניס את עצמנו לנעליים שלהם.
שיטה טובה לחשב את מה שאנחנו אומרים היא להתנהג כאילו אנחנו מוקלטים לפני שאנחנו מדברים. חשבו היטב על המילים, הגישה והדימוי שאתם מקרינים מולם.
עלינו גם לחשוב האם מה שאנו אומרים או מעבירים עלול לבלבל אותם. כלומר, נסו להבין איך זה יכול להשפיע עליהם.
לבסוף, רצוי להשתמש בשפה ברורה וישירה בנוכחותם. בגיל צעיר ילדים לא מבינים מטפורות ומשחקי מילים.
אם נמנע משימוש בביטויים מסוג זה, נוכל להעלים הרבה מהרגשות המבלבלים שיכולים להתעורר אצל ילדינו.
מכיוון שאיננו תמיד יכולים לשלוט בעצמנו, הדבר החשוב ביותר הוא שננסה לגרום לילדינו להבין את ההקשר. כך, הם לא יפרשו את הכעס שלנו באשמתם או ינסו להפוך את הדאגות שלנו לשלו.
ניקוי הבלבול שלהם יהיה בסיסי לצמיחתם ויעזור לחזק את מערכת היחסים שלכם.
