למד הכל על הפדגוגיה של האחר

הפדגוגיה של האחר היא גישה חינוכית המבוססת על עמודי תווך כגון דמוקרטיה, צדק וסולידריות. מבחינה חינוכית, זה מתורגם להתחשבות, הבנה וסובלנות של "האחר".

מקורות הפדגוגיה של האחר

מגמה חינוכית זו מקורה בתורת האחר, שהיא פרספקטיבה פילוסופית שפותחה על ידי עמנואל לוינס (1906), פילוסוף וסופר רוסי ממוצא יהודי. בתיאוריה שלו, המחבר טוען שהאתיקה והמוסר האנושיים אינם מבוססים על חשיבה אינטלקטואלית אינדיבידואלית אלא שהמקור שלהם הוא האחר.

על בסיס זה, פילוסוף זה הציב מערכת יחסים א-סימטרית לגבי קשרים ויחסים בין-אישיים, תוך מתן שליטה לנושא האחר ולצרכיו.

בהתבסס על יסודות פילוסופיים אלו, הפדגוגיה של האחר מהווה מגמה פדגוגית שמטרתה ליצור יחסים מאוזנים ושווים יותר בין מורים לתלמידים.

לפיכך, היא מטפחת מערכת יחסים אתית בין מחנכים ותלמידים תחת הנחת היסוד של הכרה, כבוד, אחריות וקבלת האחר.

עמודי התווך של הפדגוגיה של האחר

קבלה

קבלה מרמזת שהמחנך חייב לקבל את התלמיד כפי שהוא. במובן זה, עליהם לכבד ולהבין את צרכיהם ולהדגיש את האינדיבידואליות והשונות שלהם כצורה של הכרה.

אחריות

קבלת הזולת במשותף משמעה לקיחת אחריות כלפי אותו אדם אחר ונסיבותיו האישיות. במילים אחרות, המורה חייב להיות אחראי לגבי הנסיבות האישיות וההקשריות של תלמידיו.

תלות

בנוסף, כאשר המורה לוקח אחריות ביחס לתלמידיו, על פי הפדגוגיה של האחר, הדבר מניח מידה מסוימת של תלות. תלות זו מבוססת על אהבה, הזדהות וסולידריות עם הנסיבות האישיות של כל תלמיד.

טרנספורמציה

לקשר שהפדגוגיה של האחר מציעה לבנות בין המורה לתלמידיהם יש מטרה טרנספורמטיבית. באמצעות מערכת יחסים קרובה עם האחר, מושגת טרנספורמציה, הן מבחינת פרקטיקות חינוכיות וחברתיות, והן על בסיס בנייה דמוקרטית של האנחנו.

לידה בפדגוגיה של האחר

לידה דומה לבסיס שעליו מבוססת הפדגוגיה של האחר. למעשה, הקשר שאם או מטפלת יוצרת עם יילוד משמש להמחשה כיצד צריך להיות הקשר החינוכי.

במילים אחרות, כאשר ילד נולד, המטפלים שלהם ומבוגרים אחרים מקבלים את פניהם, אוהבים, מקבלים ובונים עימם קשר המשמש עמוד תווך לבניית זהותם.

לפיכך, לפי פדגוגיה זו, על הקשר בין המורה לתלמיד להידמות ולהוות קשר המבוסס על דיאלוג והבנה מתמדת.

כפי שקורה עם יילוד, בתוך הכיתה, תיאוריה זו מגנה על מערכת יחסים אנושית יותר בין המורה לתלמידיהם. היא קובעת כי היא עושה זאת על ידי יצירת קשר דו כיווני השונה מהקשר החד כיווני שמכונן החינוך המסורתי. במידה מסוימת, זה גם מרמז שהמורה יאבד חלק מסמכותו, כפי שמקבע החינוך המסורתי.

האחרות, כמו ביכולת להיות אחר או שונה, שגישה פדגוגית זו מטפחת, מקדמת את המפגש והידע בין תלמידים למורים. המחנך גם לוקח על עצמו אחריות במתן הכלים הדרושים לתלמידיו כדי שיוכלו להפוך לישות חברתית. חברותיות זו מתפתחת מתוך מערכת היחסים של הפרט עם אחרים והפנמה של "אנחנו".

לפיכך, בהתחשב בחינוך המבוסס על ה"אנחנו", האחר הוא פדגוגיה ביקורתית ורפלקטיבית עם קונוטציה פוליטית חזקה. בקיצור, מדובר בפדגוגיה שמנסה לתת מענה למצבים של חוסר צדק, לייצר סולידריות וסובלנות, ולתת קול למודרים.