הנכד שלי: פיסת גן עדן שהחיים נתנו לי במתנה
הנכד שלי הוא פיסת גן עדן שהחיים נתנו לי במתנה. זו הזדמנות שניה שהאלים נתנו לי. ההזדמנות שלי לאהוב ללא גבולות וללא דאגות נוספות. הזדמנות לעשות דברים כמו שצריך, להמשיך לבנות את העתיד.
הנכדים שלי, פרי אהבות, היצורים הקטנים האלה שראיתי נולדים, היום הם הכל שלי. הם נותנים לי את העידוד להתגבר על הכאבים והכאבים של הזקנה. הם אלו שנותנים לי סיבה להמשיך ולאכלס את העולם הזה.
הנכדים שלי הפכו לחמצן שמאפשר לי לחיות כל יום באינטנסיביות. הם מקורות להערצה והערצה עמוקה. בכל ביקור הם ממלאים את ביתי בצבע ואת החלקים האחרונים של קיומי באושר.
נכד שלי, המתנה הכי טובה שקיבלתי.
הנכד שלי הוא המתנה הכי טובה שהילד שלי יכול לתת לי. האהבה שאני חש אליהם היא כל כך ייחודית, כל כך שונה מהאהבה העצומה שהרגשתי בפעם הראשונה שראיתי את הילד שלי. הנכד שלי הוא היורש של כל זמני, על שחלק איתי את ברק העיניים והחיוך המדבק הזה.
הנכד שלי הצית מחדש את יכולת הפליאה שלי על ידי הארכת חיי בתקוות וחלומות. הוא החלום המושלם ביותר שהתגשם. היום, צליל קולו התמים הפך להמנון שלי. התמונות שיש לי שלו בבית הן כמו גביעי החיים.
הנכד שלי הוא הפרס הטוב ביותר שיכולתי לקבל לאחר שהעליתי את קרן השמש הקטנה שלי בכל כך הרבה אהבה. והיום, הוא נתן לי את המתנה היפה מכולן. כל כך הרבה אושר לסבתא הזו שלא נמאס לה לתת את כל האהבה, הנשיקות והחיבוקים שלה לקטנה הזו שיש לה כל כך הרבה חיבה לתת.
הנכד שלי הוא העבר שלי, ההווה שלי, העתיד שלי. ההיסטוריה שלי, המשפחה שלי והדם שלי. בדיוק מהסיבה הזו לעולם לא אוכל לסרב לו כל משאלותיו. בזכותו אני יכול לאפשר את הבלתי אפשרי. הוא הילד המפונק שלי, השותף שלי והחבר האהוב עליי למשחק.
הקטן הזה הוא דרך בשבילי לחזור אל העבר. להיזכר בתקופות הילדות היפות ההן. להיזכר במשחקים הישנים האלה. לזכור את התמימות, הדמיון והנעורים שלי. לחשוב אחורה על הטוהר שנשאתי איתי ולהסתכל על כל מה שאיבדתי במהלך השנים.
הנכד שלי, החלום שלי, הסיבה שלי להיות
הילד הזה שאני רואה גדל מולי, גרם לי לשוב ולחלום, להיות חלק מהחלומות שלו. הוא הראה לי שיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד. הוא העיר בי יצרים חדשים שחשבתי שהם בלתי אפשריים. הוא בא לעולם הזה כדי לרכך את ליבי.
להסתכל על מה שהוא מחשיב לפנטסטי, להקשיב לסיפורים שמרתקים אותו, לראות אותו מחליק במגלשה הזו זה קסם טהור. הפרצוף החמוד הזה והדרך המתוקה שהוא אומר " סבתא " מספיקים כדי לגרום לי לחייך. אני מבטיח להוריד את הירח, לתת לך את השמש ולמלא את כל אחר הצהריים שלך במתיקות.
להיכנע לכל גחמותיו, לתת לו את כל אהבתי, ללוות אותו בכל היבט בחייו, הפך לספורט שלי. לזכור איך להחליף חיתולים, להקל על התקפי בכי, להושיב אותו על ברכי כדי לבדר אותו, הפכה לעדיפות מספר אחת שלי מאז שהנכד שלי הגיע לעולם הזה.
ומה אם בני, חתני או כלתי לא יכולים להבין את האהבה העמוקה הזו? מה משנה הכעס החולף שלהם? אני יודע בדיוק שאתמול גם הם לא הבינו אותי, אבל עכשיו כשהם הורים, הם מבינים. אז בבוא היום שבו הם יהיו סבים וסבתות, הם יבינו את ההתנהגות שלי.
פיסת השמים הקטנה שלי, העולם שלי, היקום שלי והכל שלי. זה הנכד שלי מאז שגיליתי את הגעתו לעולם הזה. אני רק מאחלת לו חיים מלאים ומאושרים, ואני מקווה ליהנות מהם יחד איתו כמה שיותר זמן. כי אם תחושת עצב או כאב מתנשאת, אני רוצה להיות זה שמייבש את דמעותיו ומעלה חיוך.
