סבתא שלי, הכוכב הכי יפה בשמיים
סבתא שלי הייתה המתנה הכי טובה שיכולתם לתת לי, אמא ואבא... האוצר היקר ביותר של ילדותי שעדיין יקר לי בלבי. ולמרות שאני מתגעגע אליה כל יום, אני מרגיש שהיא איתי בכל יום עם המורשת והשיעורים שלה.
הירושה שלה הייתה כל כך עצומה בהוויתי שאני מרגישה שהיא נוכחת בכל רגע. כל לילה כשאני מתגעגע אליה, אני פשוט מסתכל על השמיים. כי אני יודע טוב מאוד איפה למצוא את האור הרך הזה שמאיר את צעדיי.
היום אני מביט בשמיים בהערצה וקצת נוסטלגיה. כי בין דמעות לעצב, אני יודע שסבתא שלי היא עכשיו הכוכבת הכי יפה בשמיים, הגדולה מכולם וזה שבאופן טבעי בולט ביופיו.
שם אני יכול למצוא נחמה בהיעדרה, שכואב לי כל כך. ממש שם, שם אני יכול למצוא את התשובה לכל השאלות שלי. אני מעריך שאותה אנרגיה מצביע על הדרך שעליי ללכת. אפילו בלי הנוכחות הפיזית שלה, היא הפכה למודל לחיקוי שלי ולדוגמה שלי לחיים.
סבתא שלי, הסימן הרגשי הכי יפה
סבתא שלי היא הסימן הרגשי היפה ביותר שאשא לנצח בנשמתי. אני נושאת כל אחת מהמילים והעצות שלה על עורי. יש לי גם אנקדוטה לכל אחד מהרגעים היפים בחיי.
היא המנטורית של הזיכרונות היפים והענוגים ביותר מילדותי. אותה גברת מתוקה עם שיער אפור וידיים מקומטות מכוח הזמן. הריח המיוחד של בושם מתוק, והאהבה הנצחית ל"חפצי נוי", תמיד משגיחים על חפצי קישוט ותכשיטים.
סבתא שלי היא הסימן הרגשי שגורם לי להאמין בעצמי. הגאווה וההערצה שלה גרמו לי לראות את עצמי כאמן, תמיד מוכשר. היא הייתה אספת קריקטורות וציורים ותומכת בריקודים ודברים. היא הייתה מספרת סיפורים רשמית במשרה מלאה ומסכימה באופן כפייתי.
זרועותיה תמיד היו זמינות להרים אותי. עם הזמן שום דבר לא באמת השתנה, כי הם המשיכו לתת את החיבוקים המרפאים ביותר. רקמות לדמעות ניתנו באוזן קשבת מאין כמותה, נשיקה, ליטוף רך... זיכרון מאוהב שלא רוצה לעזוב לעולם.
סבתא שלי, הכוכבת שלעולם לא תמות
סבתא שלי כוכבת. למרות שלפעמים אני אולי לא רואה את זה, אני יודע שזה תמיד יהיה שם. היא לעולם לא תמות בליבי, כי יש לה את מתנת הנצח והאלמוות. ייתכן שהיא פשוט בלתי נראית כדי לנוח.
סבתי הייתה גיבורה עם שיער לבן בילדותי, זו שלימדה אותי על סודיות הסודות שלנו ועל ערך החיוך של אדם אהוב. היא הייתה מסירות וחיבה טהורה, שופעת אהבה, חסרת גבולות ואינסופית. פשוט בלתי ניתן לתיאור.
ערבים מלאי משחקים, שירים וסיפורים. ריח של עוגות ומטעמים שונים שעלו על כל חטיף מיוחד. כל הגחמות שהיו והגשמו. התורות הרבות בעלות אופי רגשי בזכות חוכמתה וניסיון החיים הבלתי נדלים.
היא עדיין כאן היום, מאירה את גורלי, מנחה את צעדי. מהשמיים. והמרחק לא משנה, שכן יש לה את המתנה להיות תמיד לידי, ללוות אותי ולתמוך בי כמו תמיד. ולא להיות מסוגל לגעת בה לא משנה, כי אני יודע שאני עדיין יכול לסמוך עליה הודות למורשת הגדולה שהותירה לי לאחר עזיבתה.
תזרח כמו שרק את יודעת, סבתא היפה שלי. אני תמיד ארים עיניים בתקווה לראות אותך, ממשיך לאהוב אותך, מרגיש שמעולם לא עזבת את העולם הזה פיזית ובידיעה שאתה עדיין כאן, כי לא הצלחת לעזוב עם הזכרונות שלי.
הם אומרים שאדם לא נמצא במקום בו נמצא גופם, אלא היכן שהכי מתגעגעים אליהם. כאן אתה כל כך מתגעגע. סבתא שלי, את נשארת בחיים בלב הזה, שלא מפסיק לאהוב אותך ולבכות בשבילך. אני נלחם כל יום כדי שהמהות שלך לא תיעלם. אתה עדיין איתי, לנצח.
