סגנונות הורות ואישיות הילדים
ידוע כי להורים יש השפעה רבה על האופן שבו אישיות ילדיהם מתפתחת. מדעני חברה מאמינים שהמשפחה היא הסוכן העיקרי של סוציאליזציה.
כתוצאה מכך, סגנון הורות משחק תפקיד גדול בהתפתחות הפסיכו-סוציאלית של ילדים, וזו הסיבה שהדרך בה הורים בוחרים לגדל את ילדיהם חשובה מאוד.
סגנון ההורות שלך מתייחס לאופן שבו אתה ניגש לצרכים של ילדיך להכוונה ומשמעת ביום יום, כולל איך אתה מקבל החלטות ופותר קונפליקטים במשק הבית.
עד כמה יכולה דרך ההורות שלנו להשפיע על התפתחות האישיות של ילדינו?
סגנונות הורות: משמעת וחיבה
הסגנון שבו משתמשים ההורים לגידול ולחנך את ילדיהם אינו רק כלי להקניית תכונות רצויות וללמד ילדים להתנהג. ילדים רוכשים כתוצאה מכך גם שורה של כישורים ומאפיינים אישיים.
מתוך הפסיכולוגיה של התפתחות מחזור החיים, הגענו להבנה שישנם שני מימדים בסיסיים בכל הנוגע לגידול ילדינו: מימד המשמעת-דרישה והממד הרגשי-קבלתי.
חיבה: זה מבוסס בעיקר על קבלה. כלומר, ההורים מעבירים את חיבתם ודאגתם לילדיהם באופן שגורם להם להרגיש נוח ובטוח בנוכחותם.
משמעת: ניתן להגדיר זאת גם כשליטה. זה קיים אצל הורים שהתנהגותם כלפי ילדיהם עוסקת במידה רבה בהקניית סדרה של התנהגויות רצויות.
סיווג סגנונות הורות
הפסיכולוגית הקלינית דיאנה באומרינד (1971) הייתה חלוצה להסיק לגבי סגנונות הורות. היא סיווגה גישות להורות לפי האופן שבו הן משלבות את הממדים השונים של חיבה ומשמעת. באומרינד גם הגדיר ארבעה סגנונות הורות על פי שני הממדים הללו:
סמכותי. סגנון הורות זה מאופיין בשימוש דומיננטי במשמעת. להורים יש ציפיות גבוהות שילדים ימלאו נורמות. בנוסף, יש גם תקשורת חד-כיוונית במידה רבה בגישה זו.
מתיר. סגנון זה הוא ההפך מהסגנון האוטוריטרי. הורים אלה מבססים את הפילוסופיה שלהם על חיבה. הם נותנים לילדים לקבל את ההחלטות שלהם ולהפעיל מעט שליטה עליהם.
מזניחים: ההורים נעדרים רגשית או לא מעורבים. זה נחשב לגרוע ביותר מבין סגנונות ההורות מכיוון שההורים אינם נוכחים באף אחד מהממדים ההוריים.
דמוקרטי: זה נחשב לסגנון החינוכי האידיאלי או המתאים ביותר. בתפיסה זו, הורים עושים מאמץ ללמד התנהגות טובה באמצעות מערכת כללים המבוססת על אינטראקציה וחיבה.
"סוציאליזציה היא לא משהו שהורים עושים לילד; זה תהליך הדדי שהורים וילדים עושים ביחד".
השלכות על אישיותו של הילד
אין ספק שלאופן שבו אתם מגדלים את ילדיכם יש השפעה גדולה על האישיות שלהם. זה גורם מכריע בביצועיהם האקדמיים, ביחסיהם החברתיים, בביטחון הרגשי שלהם ואפילו בהצלחתם המקצועית האפשרית בעתיד.
Maccoby and Martin (1983) ב- Socialization in the Context of the Family מתארים כל אחד מסגנונות ההורות וההשפעות הבאות שצוינו באישיות הילדים:
- לילדים מתבגרים שגדלו בסגנון האוטוריטרי יש הישגים אקדמיים גבוהים. אף על פי כן, יש להם גם דימוי עצמי נמוך, מעט אוטונומיה ומעט כישורים חברתיים.
- הורות מתירנית מייצרת רמות גבוהות של הערכה עצמית וביטחון עצמי. עם זאת, הילדים נוטים להיות אגוצנטריים, לא צייתניים ולהפגין ביצועים נמוכים בבית הספר.
- מעט מאוד שליטה עצמית ותוקפנות הן חלק מהתכונות הנובעות מהסגנון המוזנח או הבלתי מעורב של ההורות. לילדים שגדלו בדרך זו יש גם נטייה גדולה יותר לסבול מהפרעות פסיכולוגיות.
- הורים המשתמשים בסגנון הדמוקרטי של הורות מייצרים אקלים משפחתי המבוסס על כבוד הדדי ושיתוף פעולה. כתוצאה מכך, ילדים מפתחים תפיסה עצמית מציאותית וחיובית. יחד עם זאת, יש להם הרבה מוטיבציה להצליח. זה מתורגם לרמה טובה של הישגים אקדמיים.
מסקנה: חשיבה עם ילדים
לסיכום, יש לשקול תיאוריה זו של סגנונות הורות שונים בשילוב עם הבנות כלליות יותר של התנהגות ילדים. כלומר, סגנונות הורות יכולים להשתנות בהתאם לצרכים ולנסיבות המיוחדים של כל משפחה.
עם זאת, ברור שהסגנון הדמוקרטי של הורות יעיל ביותר. זה מוביל לתקשורת טובה בין הורה לילד.
לבסוף, הסבר החלטותינו לילדינו ומדוע אנו פועלים לפי נורמות מסוימות בצורה מנומקת מראה על רגישות לצרכיהם. זה יוצר סביבה רגשית לתקשורת איתם.
כתוצאה מכך, זה יעזור לילדיכם לפתח השקפה מציאותית על החיים ואישיות בריאה וחיובית.
