נטישה רגשית: מכתב מבת לאביה
למרבה הצער, כאב הוא מציאות בחברה שלנו. יש הרבה משפחות שמתפרקות מסיבות שונות. אחד מהקורעים ביותר הוא נטישה רגשית.
היום אנו מציגים את מכתבה של ילדה קטנה לאביה. בו נגלה שנטישה רגשית עלולה להיות קשה אפילו יותר לטיפול בילדים מאשר נטישה פיזית.
נטישה רגשית בילדות
כשהורים נפרדים או מתגרשים, זה די קשה לילדים. קשה להם לקבל או להבין למה זה קרה. קשה גם לבטא במילים את הרגשות העזים שעלולים להיגרם כתוצאה מפרידת הורים.
נטישה רגשית בילדות נעה בין משבר זהות לדימוי עצמי נמוך. לילדים אלה יש בעיות ביחס לזולת, מפתחים חוסר ביטחון ולעתים קרובות חושבים שהם לעולם לא יהיו בעלי ערך מספיק עבור אף אחד.
ילדים עשויים להאמין שהם עשו משהו לא בסדר שגרם להורה לעזוב.
לילד, קשה מאוד לקבל שאחד ההורים העדיף להקים משפחה אחרת ושהוא החליט לא לחזור לעולם לזו שהשאיר מאחור. עבור ילדים, תהליך הקבלה כל כך קשה שהם צריכים יציבות ואהבה מתמדת, מפלט רגשי.
נטישה רגשית בילדות יכולה להיות ממש כואבת. לאחר מכן, תגלו את מכתבה של ילדה קטנה שנכתבה לאביה שעזב.
הם אומרים שאנחנו לא יודעים את הכוח שלנו עד שלהיות חזקים היא האפשרות היחידה שנותרה לנו. הילדה הקטנה הזו החליטה להיות חזקה ולסגור את הפצעים עם המכתב היפה הזה.
מכתב מילדה קטנה לאביה
אבא, אני רוצה שתדע שאני חושב עליך כל הזמן.
כל יום אני תוהה מה היה קורה אם לא היית עוזבת, אבל אני מניח שעדיף כך.
מצאתי את התשוקה שלי: אמנות. אם היית איתי, הייתי מבקש ממך לקחת אותי למוזיאונים, תערוכות צילומים וגלריות, כמו גם להצגות, קונצרטים תזמורתיים וקריאת ספרים. אין ספק שזה יהיה נהדר.
האמנות עזרה לי לגלות דברים רבים, להתבונן באנשים ולתת לדמיון שלי לעוף. היום הדבר היחיד שהייתי רוצה להיות מסוגל לדמיין הוא איך החיוך שלך נראה.
אני תוהה איך העיניים שלך נראות כשאתה עצוב, או איך המצח שלך מתקמט כשאתה כועס. הייתי מצלם אותך הרבה, כי סוף סוף יש לי את המצלמה שתמיד רציתי, זו שביקשתי כל כך.
לפעמים אני חולמת ללכת איתך בזרועותיך וללכת ברחוב בזמן שאני מניחה את ראשי על הכתף שלך. תמיד נשארתי לרצות לדעת איך זה ירגיש אם תגיד לי, "כמה את יפה". חבל שלעולם לא יכולת לעשות את זה.
שום דבר לא בסדר, אבא. אני מבין שאתה מאוד עסוק.
שעזבת. אבל אני יודע שזו לא הייתה אשמתי, וגם לא באשמתי. תמיד רציתי להיות חזק כמוה, אבל אני לא יכול כי למרות הכל, אני כל כך מתגעגע אליך.
אני עדיין זוכר את היום שבו עזבת. הייתי רוצה לדעת אז שלעולם לא אראה אותך שוב כדי שאוכל לחבק אותך חזק ולומר לך שתמיד אוהב אותך.
למה לא אמרת לי את האמת, אבא? אם היה לך, היום כל זה היה קל יותר.
הלוואי שהיית בוחר בנו. הייתי זקוק לך. הייתי צריך להקשיב למילות העידוד שלך בכל בוקר, לעצות שלך ובעיקר כדי שתבהיר שאף גבר לא צריך להתייחס אליי רע, כי אני בעל ערך.
היום אני מודע לכל זה, אבל היה קל יותר לשמוע את זה ממך.
אני לא מאשים אותך. אני לא מאשים אותך בחוסר הביטחון שלי, בפחד הנורא שיש לי מנטישה, בריקנות. פעמים רבות האמנתי שהפגמים שלי גדולים ממעלותיי. כל זה בראש שלי ואני חייב ללמוד להתמודד עם זה.
ניסיתי בדרכים רבות למלא את הריק העמוק הזה שאני מרגיש, אפילו דרכים שלא גורמות לי להיות גאה.
יחסי האהבה שלי היו הרת אסון מחשש שהם יעזבו אותי. לפעמים בכיתי מהמחשבה שאני לא אתחתן וזה גרם לי להתאהב מאוד פחדנית.
האמת היא שלא הייתי רוצה לסבול מה שאמא עשתה איתך.
מה מועילים הנדרים אם לא מתקיימים?
אמא ואני הצלחנו די טוב, ואני מעריץ אותה מאוד. היא תמיד לצידי. היא לימדה אותי שלא משנה כמה קשים החיים, תמיד עדיף כשאתה מחייך. היא אישה אמיתית.
כשאני רואה את אמא, אני מתקשה להבין את עזיבתך. לפעמים אני חושב שפחדת, מהכוח שלך ומהרצון שלך להתקדם. כשלא הרגשת מסוגל, ברחת. למרות שאני לא שופט.
אני יודע שאם הייתי צריך לבחור שוב עם מי להישאר, תמיד הייתי בוחר בה. אני גם יודע שהיית נשאר עם המשפחה האחרת שלך.
אני מקווה בכל ליבי שאתה עבור אשתך ושאר הילדים מה שלא יכולת להיות עבורנו: אבא ובן לוויה נאמן. אני נפרדת בעיניים יבשות, כי דמעות כבר לא נחוצות היום.
אני יודע שאמרתי שתמיד הולך לאהוב אותך, אבל היום אני משוכנע שהדבר היחיד שאני אוהב הוא הרעיון של מה היית יכול להיות. אני רק צריך להודות לך על חייך, כי זו המתנה הגדולה ביותר שנתת לי. אני באמת מקווה שאתה בסדר. אני שולחת לך חיבוק ונשיקת פרידה, איפה שלא תהיה.
היום נרפאתי.
