למד להפיק את המרב מהתקפי הזעם של ילדים
התקפי זעם של ילדים נפוצים מאוד, ואפילו הילד השקט ביותר עובר אותם בשלב מסוים.
מומחים מאמינים שיש להם הרבה מה לעשות בחינוך ההורים ובאופן גידול הילדים. בגלל זה, ההורים עשויים להיות אחראים לרוב פרקי הזעם.
עם זאת, למרות שהם עשויים להיות שכיחים, התקפי זעם תמיד מדאיגים אותנו, במיוחד כשהם מתרחשים בפומבי. מומחים מאמינים כי התקפי זעם יכולים להיות תוצר של עיוות, וכי באופן מסוים אישיותו של הילד מושפעת ממעשינו שלנו.
דוגמה אחת היא כאשר אנו מספקים כל דרישה ודרישה שהילד שלנו דורש. בגלל זה לילד שלנו אין כמעט סובלנות לנסיבות מתסכלות.
למרות ההשלכות האפשריות, אולי נוכל ללמוד להוציא משהו טוב מכל זה. להתקפי זעם יכול להיות צד חיובי, ועלינו לדעת לזהות ולנצל אותו עד כמה שניתן.
הדבר החשוב ביותר הוא לנסות להימנע מהפרקים הללו. אבל כשהם אכן יקרו, אז לפחות נדע איך להוציא מזה משהו חיובי.
מתי מתחילים התקפי זעם של ילדים?
הם מופיעים לראשונה בין גיל שנתיים לארבע. הם מתרחשים כאשר הילד מתחיל להרגיש חופשי להביע את רגשותיו ודעותיו.
הם מתעוררים גם כאשר הילד רוכש עצמאות - כאשר הוא מסוגל לעשות דברים בעצמו ורוצה.
מומחים מסבירים כי התקפי זעם הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות הילד. בדיוק כמו בהתנהגויות אחרות, הן הכרחיות להגדרת אישיותו של הילד. זה גם סימן שתהליך ההבנה שלהם פועל כהלכה.
עם זאת, הטריגרים להתקפי זעם יכולים להיות מגוונים מאוד. מאמינים שבמקרים רבים ניתן להימנע מהם.
סביבת הילד משפיעה רבות על הופעת התקפי זעם, למשל ביחס לכמות המוצרים העומדים לרשותו.
כשיש יותר מדי צעצועים, משחקים וממתקים ברשותם, כמעט בלתי נמנע שילדים ידרשו אותם מתי ואיך שהם רוצים.
הסיבה העיקרית להתקפי זעם היא שהילד נואש לקבל משהו שמונעים ממנו. כשהוא לא יכול להשיג את מה שהוא רוצה, הוא מתחיל להרגיש תסכול, וזה מראה את עצמו בהתפרצויות.
איך להפיק את המרב מהתקפי זעם של ילדים
ככל שהאישיות של הילד מתפתחת, חשוב להתבונן כיצד ומתי הכעס שלו משתלט עליו. מלבד היכולת למנוע את זה, זה גם מאפשר לנו להתכונן מראש.
זה נפוץ שהורים רוצים להימנע מעימות. לעתים קרובות מאוד אנו נותנים להם את מה שהם מבקשים, על מנת למנוע מהם התקף זעם במקום הגרוע ביותר או ברגע הגרוע ביותר.
עם זאת, זו לא הדרך היחידה להימנע מכך. תקשורת עם הילד היא גורם חשוב מאוד בניסיון להשיג תוצאות טובות יותר.
עלינו להכיר בכך שילדים לומדים לבטא את עצמם ושיש להם הזכות לעשות זאת. הם לא יודעים איך להתמודד עם התסכול, ובהרבה מובנים ההורים אשמים.
בנוסף, ילד שמרגיש שהתגבר על מחסומים וכעת הוא עצמאי יותר, לא ישלים עם כל התנגדות לעצמאותו.
בילוי מספיק עם ילדינו מאפשר לנו להכיר אותם טוב יותר, מסייע להם בביטחון רב יותר ומפחית את ההשלכות של חוסר תשומת לב.
ילדים שאינם מטופלים היטב על ידי הוריהם יכולים לפתח חרדה, עצב ועצבנות. ההשלכות של מצב זה יכולות להישאר גם בבגרות.
הנה כמה צדדים חיוביים להתקפי זעם:
זה מראה את ההתפתחות שלהם
ככל שהילד יהיה עצמאי יותר, כך יהיו לו יותר התקפי זעם. לכן, במידה רבה, התנהגות זו מראה שהילד מתבגר, למרות שהדרך שלו להראות זאת אינה מספקת.
הם מאפשרים לך לקבל החלטות טובות יותר
כאשר לילד יש אחד מהתקפי הזעם הללו, הוא עושה זאת כי הוא מסוגל. הוא יכול להבחין בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא לא רוצה. זה נותן לך את ההזדמנות להחליט מה אתה רוצה ללמד אותם מזה.
אם אתה מגלה שאתה לא יכול להתמודד עם התקפי הזעם, אז למד להימנע מהם על ידי יישום אמצעים ללמד אותם טוב יותר.
הם עוזרים לך לנהל את הרגשות שלך
עד כמה שהתקפי זעם מפריעים לנו, חשוב לשלוט ברגשות שלנו. אם אנחנו נמצאים בפומבי, בדרך כלל נמנע מכל סוג של ענישה, אבל זה חייב להימשך כל הזמן.
לעולם אל לנו להתעלל בילדים, גם כאשר ברור שהם טועים והפכו לבלתי נסבלים. סוג זה של התנהגות בודק את השליטה העצמית שלנו.
זה מאפשר לך להעריך את הרגשות שלך
לפעמים לא ההורות אשמה. ייתכן גם שהילד צודק בדרך כלשהי ושהרגשות שלו אמיתיים.
אולי דרך ההתנהגות שלו גורמת לנו לאבד את הסבלנות, אבל חשוב לתת לו את האפשרות להרגיש כך או אחרת. כשהם באמת רוצים משהו, אנחנו לא יכולים לזלזל ברגשותיהם.
זה נפוץ שהורים נושאים ברוב הנטל במקרים אלה. זה בדרך כלל משהו שהתפתח כי אפשרנו את זה.
עם זאת, מומחים לוקחים מעט אחריות מההורים בטענה שהתקפי זעם של ילדים הם אירוע נורמלי בהתפתחותם ואף הכרחיות.
אם נהיה חיוביים אז נלמד לזהות את הדברים הטובים שהתנהגות מסוג זה יכולה להביא למערכת היחסים עם ילדינו.
